אתה (לא) חייב לכתוב ספר

זהו, הרגע הגיע. אתה מרגיש את זה בעצמות, במפרקי אצבעות הידיים. לאחר חמש שנים של כתיבת בלוג/ עשר שנים של פרוזה למגירה/ שישים דקות של שימוש בטוויטר, אתה מרגיש בשל מאי-פעם. אתה כבר בן שלושים ומשהו, עשית בי-אי, ואולי אפילו דוקטורט, יש לך דעה פוליטית או שתיים שעוצבו בנסיעה ההיא לפולין בכיתה י"ב, וכעת הגיע הזמן לעשות עם כל זה משהו.

חנות ספרים (למצולמים אין קשר לכתבה). 

יש לך רעיון שמתגלגל אתך בשנים האחרונות, וכבר כמה פעמים כמעט התיישבת לכתוב אותו, אבל ברגע האחרון צץ משהו אחר שהסיח את דעתך – ג'וינט, ציצים או מילאנו נגד בארסה. במשרד הפרסום שעבדת בו הייתה תקציבאית שתמיד אמרה עליך שיש בך יותר מסלוגנים לבמבה, וגם ב"פייסבוק" יש כמה בחורות שכל סטטוס שלך משפריץ מהן סילון של "וואו, כל כך נוגע" ו"בכיתי. אתה מדהים".
אתה עומד בפני האתגר הגדול ביותר בחייך, יותר מהמסע האחרון של הפלוגה, יותר מהעלייה לאגם טיטיקקה, יותר מלפתוח חזייה ואריזה של קונדום בו בזמן ובחושך:
החלטת לכתוב ספר.

לפני שתתחיל קבל עצה אחת חינם ממני, כקוראת ומוכרת ספרים:
עצור. כבה את המחשב. השלך את הנייר מהמדפסת ושרוף כל עט נוצה ברדיוס של קילומטרים. אתה כותב רע, כדאי שתדע את זה רגע לפני ששאר העולם מגלה גם הוא.

אם לא שעית לעצתי, מוגש לך בזאת המדריך המקוצר לכתיבת ספר שיתברג בצמרת טבלת רבי-המכר ויהפוך אותך לשיחת היום.

א) בחר לך אישיות מן ההיסטוריה. זה יכול להיות גביר ציוני מן המאה התשע עשרה אשר עוסק ברכישת קרקעות בפלשתינה, נערה משבט בנימין, פילוסוף בבלי או איש מחתרת נועז המסתכן בפעולות מעבר לגבולות האויב כדי להחיש את פעמי הגאולה.

ב) ברגע שמצאת את דמות המפתח שכח כל מה שלמדת עליה. זה הזמן והמקום לסלף את העובדות, להמציא לגיבור אחיות שלא היו לו, מומים חיצוניים, ריח רע מהפה ונטיות מיניות שערורייתיות שכלל לא באו לידי ביטוי בימים שהתהלך על פני האדמה. גם אם אותה דמות מציאותית הולידה צאצאים אשר מסתעפים וחיים בינינו עד היום הזה, אל תיתן לעלבונם להפריע לך. אתה סופר. מותר לך.

ג) בניגוד לכל מה שסיפרו לך, התוכן אינו העיקר. הצורה, לעומת זאת, היא כבר עניין אחר. אם בחרת לכתוב על תקופה קדומה, למד היטב את הז'רגון והעגה התקופתיים ושלב אותם בכל מקום אפשרי בספרך. אם עלילת הספר מתרחשת בעיירה יהודית בפולין, קרא לכל הדמויות שמערל, בערל וגעצעל, ודאג ששום משפט לא יצא מפיהם לפני שנאנחו אוי רחמונעס או לפחות איזה "געוואלד" בסיסי ועסיסי.

ד) והדרת פני זקן. אם תעלעל ברבי-המכר הישראליים של השנים האחרונות, תגלה שרבים מהם נפתחים בסצנה שהגיבור עסוק בה בחיטוט בעליית הגג של הסבתא רבתא שנפטרה זה מכבר והותירה אחריה ארגזים מסתוריים וחתומים בקפידה. זה הזמן להיזכר בכל אותם קרובי משפחה רחוקים שאת נשיקותיהם ניגבת בגועל בילדותך, לברר את כתובת הדיור המוגן שלהם ולגשת אליהם עם טייפרקורדר. אל תיתן לניחוח העובש הקל להרתיע אותך – מדובר בהימור בטוח: בזיכרונות מתנועת הלח"י, הנוער העובד או האיינזצגרופן אפשר למצוא רסיסי אינפורמציה על רומנים לוהטים של גדולי היישוב היהודי, ואפילו תמונות של שמעון פרס כשהיה כזה קטן.

ה) הורה היאחזות. ההתנתקות מחבל עזה ופינויים של כמה מיישובי השומרון הותירו פצע פעור בלב העקורים ותחושה קשה של חוסר שייכות. אם במקרה אתה נמנה עם המחנה הכתום או חש אליהם אמפתיה, נקרית בפניך ההזדמנות המושלמת לקירוב לבבות. רומן המגולל את קשייה של אם צעירה לחמישה ילדים אשר בעלה, קצין הקבע, נקרא לפנות דווקא את היישוב שמשפחתו (הלא דוסית בכלל, איזה קטע!) מתגוררת בו. דילמה מוסרית זו, בסיוען של דמויות משנה מעוררות אהדה, עשויה להפוך אותך לכוכב עולה בקרב תלמידות אולפנה נרגשות, והן תעבדנה את ספרך למחזה שיוצג מדי שנה, בעצרת לציון הגירוש.

ו) אפרים חוזר לאספסת. נכון, הקיבוץ הפך נושא להספדים וקינות פחות או יותר מאז עלתה קבוצת דגניה אל הקרקע. מאות מיליארדים של מילים נשפכו על טראומת הלינה המשותפת, ההורים המרוחקים, שומר הלילה המאיים ומלחמות התקציב באספות הוועד, אבל אתה משוכנע שאף אחד עוד לא הצליח להעביר בכתובים מה קרה שם באמת. ברור לך מעל לכל ספק שהפעם מוט'קה מהנוי וצילה מהאקונומית באמת לא ידעו מאיפה זה בא להם.

ז) ילדים זה שמחה, וספרי ילדים מכניסים ימבה כסף; ובכלל, יש מלא נושאים שאף אחד לא כתב עליהם שום דבר לילדים, והשוק הזה משווע לדם חדש. הנה, מה בנוגע למותו של הכלב או החתול האהוב? אתה זוכר מצוין כמה בכית כשרקסי נדרס, ובעיקר איך אבא אמר לך את זה ביובש מעל החביתה במטבח, אפילו לא חיבק. אחלה נושא יש לך ביד. נו, כמה ספר כזה כבר יכול להיות מסובך? לוקחים מאיירת מבצלאל ויאללה: "איזה כלב חמוד, זה רקסי מלוד, שהריח לפתע משהו חשוד. פרץ אל הכביש, רץ מהר חיש, והופ, הונדה סיוויק מרחה אותו, ווויששש".

נתראה בראש הטבלה.

פורסם ב'זמן תל אביב', מעריב, 21.10.2009

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s