לא כולל שירות

השבוע מצאתי את עצמי מבלה לא מעט זמן באתרי דרושים באינטרנט. לא, לא בשבילי (גם אם הייתי רוצה, אין הרבה מעסיקים שמחפשים כותבת פמיניסטית בת 25 עם הפרעת קשב, פה גדול ונטייה מרגיזה במיוחד לדרוש שכר הוגן). אחת החברות שלי פוטרה מעבודתה כמנהלת משרד ("המשק במשבר", אמר לה הבוס וטס לחופשת סקי), וברוב ייאושה טלפנה אליי וביקשה שאסייע לה במציאת עבודה שתתאים לכישוריה.

אחרי שגיחכתי, אחרי שהזכרתי לה שאני הדוגמה המושלמת לאדם שנמצא במשרה שאינה תואמת את כישוריו ואחרי שהסברתי לה שאפילו החתול שתום העין שלה יוליוס יוכל לעזור לה יותר ממני – התיישבתי באנחה מול המחשב והתחלתי לחפש. בתום שעה וחצי מתישות של דפדוף בין חברות קיקיוניות שמציעות "עבודה מאתגרת!!!!! בסביבה צעירה!!!! תנאים מאולים!!!" ( השגיאה במקור), הצלחתי לקושש עבורה שתי משרות וחצי שנשמעו סבירות, ושלחתי לה מייל עם הפרטים.

מאז לא שמעתי ממנה. זה יכול לנבוע משתי אפשרויות: הראשונה היא שהעבודה החדשה מוצלחת כל כך עד שאין לה זמן לסמס לי תודה; והשנייה, ההגיונית יותר, היא שהמעסיק החדש התגלה כסוחר נשים, וברגעים אלה חברתי עושה את דרכה ליישוב לא מוכר בפזורה הבדואית, כפותה בתא המטען של טויוטה היילקס.

השיטוט הווירטואלי בעולם מחפשי העבודה, מלבד הזיכרונות המרים שצפו במהלכו, הטריד אותי גם בימים שלאחריו. מכיוון שלא הצלחתי לשים את האצבע על מקור הטרדה, החלטתי לחזור לכמה מן האתרים הללו ולבדוק. להלן המסקנות העגומות:

א. אין דבר נבזי יותר מאתרי דרושים שגובים תשלום עבור הגישה למודעות. כן, אני יודעת, כל אחד צריך להתפרנס ממשהו, שמענו עליכם. בכל זאת, לא צריך להיות פרופסור עדה יונת כדי להבין שהרוב המכריע של מחפשי העבודה מורכב מ… אנשים שאין להם עבודה. אם אין להם עבודה, אין להם כסף. הם צריכים עבודה כדי להרוויח כסף, אבל כדי שתהיה להם עבודה הם חייבים לשלם לאתר הדרושים כסף. כסף שאין להם כי הם עדיין מחפשים עבודה. זהו, פיצחנו את הריבוזום, אפשר להמשיך.

ב. פעם, בימים הרחוקים שרכבנו על גמלים ושלחנו מסרוני "ערה?" קשורים בפתק מגולגל לרגלה של יונת דואר, היה ענף תעסוקה שלם שנקרא "שירות". העוסקים בו יכלו להיות צעירים או מבוגרים, גברים או נשים, יפים או מכוערים – הם נדרשו לעמוד בקריטריונים מסוימים: יכולת עמידה בלחצים, סבלנות אין-סופית, תושייה, זריזות ואדיבות. כמובן, לא כל עובדי ענף השירות התברכו בכישורים האלה (חשבו רגע על פקידי מחלקת הארנונה או רשות הדואר), אבל כמעט בכל חברה, ציבורית או פרטית, היה לפחות אדם אחד שתפקידו להושיב אותך, הלקוח המוטרף מטרטורים ביורוקרטיים, להציע לך כוס מים ולסייע לך לקבל את המגיע לך.
מלבד נחיצותם המיידית של אנשי שירות טובים, הם הכריעו לעתים את הכף כשדובר על מעבר בין בנקים, חברות גז או קופת חולים. מה זה משנה, נשלם עוד כמה שקלים בחודש – העיקר ההרגשה שמישהו מטפל בך.

ג. ענף השירות מת, חברים. חיפוש זריז של המילים "נציגי שירות" באתרי הדרושים מניב מאות, אם לא אלפי, תוצאות ומודעות. במבט שני מתברר שב-99.9 אחוזים מהמקרים מדובר בנציגי שירות ומכירה. אין מדובר חלילה בשתי משרות נפרדות. אתם יכולים להיות אנשי שירות נפלאים, רגישים ומנוסים, אך אם אינכם מעוניינים או יכולים לדחוף ללקוח מוצר בתשלום, עדיף שתעשו הסבה להוראת מקרמה כי במציאות הנוכחית אתם רלוונטיים כמו סוהא ערפאת.

כשלקוח מגיע אליכם עם תלונה או בקשה לעזרה, כל שעליכם לעשות הוא לזכור שהשיחה ביניכם מוקלטת ("למטרת שיפור השירות". יה רייט) ויש לכם שלוש דקות למכור לו חבילת ערוצים מורחבת. פתרון? תיקון התקלה? לא לפני שנספר לך על המבצעים שלנו.

ד. בשלב מסוים הפך ענף השירות לאגדה אורבנית. משהו שחושבים עליו מדי פעם ומבטלים אותו בגיחוך. למה לעזור לאנשים, אפילו לקוחות שלך, בלי מטרת רווח מידית? אין סיבה להחזיק מישהו שכל תפקידו הוא לתת הסברים, לסייע למתקשים, להציע פתרונות או לחייך באדיבות אם הוא לא מכניס כסף לעסק. באותה משכורת מינימום אפשר להפוך אותו גם למוכר. הנה דרך מצוינת להגדיל את הרווחים ולצמצם בעלויות.

בכלל, עבר הזמן שלקוחות היו נשארים נאמנים לעסק שלך כי היית נחמד אליהם. מחיר נמוך, זה מה שאכפת להם היום. אם זה מה שאני נותן, מי הם שיתלוננו? בשביל זה המציאו את התפריט הטלפוני. לשיחה עם נציג שירות, נא הקש שמונה.

ה. כמו החינוך, הרווחה והרפואה, גם תחום השירות הופרט עד העצם, ובהפרטה כמו בהפרטה, מי שיש לו אפשרות ינצל את המצב כדי להרוויח כסף. מי שאין לו – יסתפק בשאריות. גופים עסקיים עשירים שמחזיקים את כולנו בביצים ויתרו על אנשי שירות לטובת קופות רושמות מהלכות על שתיים, ואילו ארגונים שהשירות הוא חלק בלתי נפרד ממהותם מעסיקים מתנדבים כי אין באפשרותם לשלם להם על העבודה, וגם אם יש, הרי בשוק החופשי המהמם שכולנו מנשקים לו בטוסיק אין טעם לשלם למישהו על עבודה שלא מכניסה כסף.
זקנים, חולים, נכים או סתם אנשים שזקוקים לעזרה הם לא בדיוק פלח האוכלוסייה שאפשר למכור לו חבילת גלישה בנפח עשרה מגה לסלולרי, בטח לא משכנתה. רוצה משכורת? תשכח מזה. אם אתה לא מוכר שום דבר, אתה כנראה לא שווה שום דבר.

פורסם ב'זמן תל אביב', מעריב, 24.3.2010