צו הקלישאה: מיתוסים תל אביביים

באופן לא מפתיע, ככל שגדל מספר האירועים והחגיגות בתל אביב, כן התל-אביבים בוחרים להסתגר בד' אמותיהם ולא להשתתף. זה לא שאנחנו משביתי שמחות, אבל הלילה הלבן השנה הזכיר באופן מדאיג את יום ירושלים: מאות אלפי אנשים שהקשר בינם ובין העיר קלוש ביותר פושטים על הרחובות וחוסמים את נתיבי התנועה, החניה והאוויר.

ירושלמים למדו כבר מזמן לא לצאת מהבית ביום כזה, אבל יום ירושלים יש פעם בשנה, ואילו אירועי הלילה הלבן הם רק טיפה בים חגיגות היחצנות של תל אביב, העיר שאוהבת אורחים, אבל לא תושבים. זה הזמן לנצל את השקט הזמני כדי לבחון כמה קלישאות עירוניות שהפכו את תל אביב לנוצצת ונחשקת מבחוץ.

צילום: פלאש 90

מכירה אינטימית

קל לזהות את המכירות האינטימיות האלה: קהל היעד הוא נשים, ונשים הן גם המעצבות והמוכרות. כולן בוגרות מוסד כזה או אחר לעיצוב, מבית הספר לתפירה של שוש בנצרת עילית עד שנקר. לכולן קראו פעם חגית, גלית או שירן, אבל לא עוד: היום הן חגיתה, גליתה ו star Shiran.

במכירה יש כמה שולחנות ועליהם עגילים מפימו, שרשרות פיברגלס וקשתות לשיער ממיתרי גיטרה, קולבים שמשתלשלים מהם סדיני כותנה פרומים וחמש אפשרויות קשירה. ומה בנוגע לאינטימיות? האם זו ההתגודדות בחדר השינה של בעלת הבית (אין תאי מדידה) בניסיון לקשור נכון את הסרבל-מג'ימיקס-טייץ?
או אולי זה המחיר, שמרוב אינטימיות הוחלט לא לציין אותו על המוצרים עצמם? ואולי זו העובדה שאנחנו מעבירות למעצבות כסף, והן מכניסות אותו לארנק באופן אינטימי, ולא נותנות קבלה (זה ממש לא אינטימי)?

אורבני

את התואר "אורבני" אפשר לנכס לכל צורך. בפועל הוא משמש סופרלטיב מיותר, ובדרך כלל גם מופרך, לתיאור טיפוסים, מקומות או מוצרים שמנסים לשווק לכם כאטרקטיביים.
כיסא בית ספר עם רגליים מצופות צמיג של פיז'ו? רהיט אורבני. כפכפים שעולים כמו לקסוס חדשה? אופנה אורבנית. מובטל בן עשרים שגר אצל אבא ואימא בדופלקס ברמת השרון ובערב נוסע לתל אביב, יושב בפאב ושותה לאחרים מהבירה? משורר אורבני.

מסיבת רחוב

אם המשטרה אישרה את קיום האירוע, אין טעם להגיע. קשה לקרוא "מסיבה" לדחיסה של כמה מאות אנשים לתוך קטע רחוב באורך 25 מטרים שחסומים על ידי ניידת מכל צד. ותשכחו מלרקוד – התנועות היחידות שתעשו הערב הן הדיפת חלקי גוף זרים ומישוש אובססיבי של התיק, לבדוק שהארנק עדיין שם.
אגב, האירועים שהמשטרה לא מאשרת הם הכי טובים, אבל אתם תמיד תשמעו עליהם מאחרים בדיעבד, כי אפילו שאתם בודקים בפייסבוק ובטוויטר ובפורסקוור ובגוגל באז ובאייפון ומחוברים למשדר הטלקינזיס שעל הגג, לא היה לכם מושג מכלום.

הפגנה ענקית

כמה הפגנות ענקיות היו כאן בזמן האחרון? הפגנות באמת, לא אוטובוסים מאורגנים של חרדים שחוסמים את מרכז ירושלים כי הרבי אמר שתלמידות ספרדיות זה שיקוץ. לא הרבה, הא? שום דבר לא מצליח לגרום לישראלים להרים את התחת מהספה: שיח' ג'ראח? עניין של שמאלנים. ההתנתקות? עניין של מתנחלים. להחזיר את גלעד? ברור, אבל ללא שחרור מחבלים.
אפילו להפגנה שאחרי מלחמת לבנון השנייה הגיעו שני מחנות יריבים – מחנה השמאל ומחנה הליכוד, שלא ידעו שמעל ראשם נרקם דיל לערב אחד בין ראשי מפלגות האופוזיציה כדי להפגין כוח מול ראש הממשלה אז אולמרט.
התוצאה: התנגשויות מילוליות ואף פיזיות בין הצדדים, שלא ממש אהבו את רעיון המחאה המאוחדת. נדמה שהפעם האחרונה שכיכר רבין הייתה דחוסה בהמון אדם סולידרי הייתה בלילה האחרון שלה ככיכר מלכי ישראל. ושם זה נגמר.

AM:PM

ההתחלה הייתה מושלמת. מינימרקטים סקסיים שפתוחים 24 שעות ביממה, לטובת כל מי שחייב מנצ'יז או נתקע בלי טמפונים. תל אביב ביצעה קפיצת מדרגה קמעונאית: רשת צעירה שלא שמעה על חגי ישראל או על חוקי הכשרות. בשלב מסוים הגיעה הנפילה: הרשת נרכשה על ידי טייקון המזון והדלק דודי וייסמן, והבשורה הראשונה שיצאה ממשרדו הייתה טיהור הרשת ממזון לא כשר. לא נורא – מי מסוגל לתקוע ירך חזיר עם אמנטל ב-2:00 בלילה? אולי כדי לפצות את עצמה החלה הרשת להתרחב באופן מפלצתי, כמעט סניף לקילומטר.
בד בבד דלפו ידיעות על תנאי ההעסקה ברשת – שכר הקרוב למינימום וקנסות על איחורים או משגים. ובסניפים? המחירים לעומת זאת מתעדכנים בתדירות מפליאה, ותמיד כלפי מעלה. שווה לחיות בעיר הזאת.

דיור לצעירים

הבדיחה הכי טובה בעיר. לפני זמן קצר התמלא האינטרנט פרסומות מרצדות על מגדלי הצעירים. גלישה באתר האינטרנט של המגדלים מגלה שמחיר דירת שני חדרים מתחיל ממיליון שקלים פלוס (כמובן בקומות הנמוכות), ומטפס לשני מיליון ומעלה ככל שמתקדמים. אני צעירה. אתם צעירים. כמה מאתנו יכולים לגור במגדלי הצעירים? אף אחד.
לקחת משכנתה מטורפת וללוות מההורים בשביל דירת חמישה חדרים בראשון לציון זה דבר אחד, אבל להיכנס לחובות לכל החיים בשביל דירת שני חדרים של 65 מ"ר שממוקמת על אי תנועה בין דרך נמיר לאיילון זו כבר פסיכוזה. כן, זה נשמע זול בהתחשב במחירים המטורפים שבעלי דירות ביד אליהו כבר מבקשים תמורת חורבות הסבנטיז שלהם, אבל בפועל זה רק ניפוח של אותה בועה. תחזיקו אצבעות לפיצוץ.

פורסם ב'זמן תל אביב', מעריב, 20.7.2010

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “צו הקלישאה: מיתוסים תל אביביים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s