ג'ק? מי זה ג'ק?

חצי שנה אחרי הגט היא התקשרה אליו. האוטו שלה, שפעם היה של שניהם, התחמם ונתקע בעלייה של שדרות בן ציון. הוא הופתע לראות את המספר שלה על הצג. היא נשמעה לחוצה, כמו תמיד במצבים כאלה, ואף שלא ראה אותה כבר כמה חודשים הוא החליט לעזור ויצא לכיוונה.
בדרך עבר בחנות וקנה מים לרדיאטור, יודע בוודאות שאין כאלה באוטו שלה. זה היה תמיד התפקיד שלו, לדאוג לזה. גל ההקלה שעבר בה כשראתה אותו מתקרב במורד היה עצום. בתוך רבע שעה האוטו היה מותנע וכשיר לנסיעה. היא הודתה לו, הוא אמר אין בעד מה.

"נו, וקנית מאז מים לרדיאטור?" אני שואלת את גליה כשהיא מסיימת לספר לי את הסיפור שלה. "מה הקשר?" היא מרימה עיניים תמהות מעל הקפה. "מה זאת אומרת 'מה הקשר?'" אמרתי, "על מה היה כל הסיפור הזה?" "על ד', ממש יפה מצדו שהוא הסכים לבוא לעזור לי עם האוטו".

אני מביטה בה ומתלבטת מאיזו זווית אוכל להנחית עליה את הכאפה היעילה ביותר. היא באמת לא מבינה מה אני רוצה ממנה, אבל אין לי כוונה להקל עליה. "למה התקשרת אליו?" שאלתי. "נו, אמרתי לך – נתקע לי האוטו והוא יודע איך לסדר אותו. לא התאים לי להתקשר לגרר". "את רצינית?" אני מתפלצת, "אלה האפשרויות שעמדו בפנייך? ד' או גרר?" גליה זעה באי נוחות ובחשה בקצף – "לא עבר שם אף אחד אחר, וחוץ מזה – מה אני נראית לך, מוסכניקית?"

הו, אם לחיים שלי היו אפקטים מיוחדים זה הרגע בו היה מגיע ברק אדיר ומפחם אותי. מוסכניקית? להרים את מכסה המנוע, לחכות שהאוטו יתקרר ולמלא מים ברדיאטור – האם אלו מיומנויות השמורות רק לבעלי סרבל, תעודת מכונאי ולוח שנה של ערומות? תגידו לי שאתן לא חושבות ככה. ויותר מכך – תגידו לי שאתן לא חושבות שזו "עבודה לגבר". כי אם כן, באמת שאפשר לסגור את הבסטה וללכת הביתה. כלומר, למטבח.

כמה מכן יודעות להחליף נורה? יופי. וכמה מכן יודעות לקדוח בקיר עם מברגה? ואם החור התפקשש ויצא רחב מדי, לסתום אותו ולסייד? ולזהות מברג פיליפס? ולהחליף גלגל? כן, לבד. גם את, גברת "אני לא מבינה בדברים האלה". למה שלא תביני בהם? זה לא כמו לדרוש מגבר שיבין בסוגי מייק-אפ או יבדיל בין קשמיר לאנגורה; כאן מדובר בידע בסיסי שנחוץ לשני המינים.
לנהוג את נוהגת? לתדלק את מתדלקת? אז למה כשהאוטו מתחיל לסחוב הצדה ומישהו צועק לך שיש פנצ'ר את נעמדת המומה ליד הגלגל ומחכה לדאוס אקס מכינה, זוג האשכים האלוהי, שיחלץ אותך מצרה? והרהיטים מאיקאה – למיטב ידיעתי לא נכתב בשום מקום בהוראות שהרכבתם דורשת בעלות חוקית ומלאה על איבר מין זכרי. מה זאת אומרת אין לך פטיש בבית? איך תלית את התמונות בסלון? אה, השכן. ואת מתלה המעילים אבא סידר עם דיבלים.

בכל כך הרבה חלקים בחיים יש לנו יכולת לצפות כמה מהלכים קדימה – אחרת איך תסבירו את העובדה שרובנו רוכשות מגפיים כבר בשיא הקיץ – אבל כשזה מגיע למיומנויות הבסיסיות הנדרשות להישרדות במרחב האישי שלנו, אנחנו מתנהגות כמו בת יענה קצרת רואי: קוראות למישהו אחר שיסדר, מתוך תקווה שלא נצטרך לעבור את זה שוב.
לטווח הקצר זה מאוד יעיל: בכמה עפעופים ומילים מתחנחנות אנחנו מרוויחות את כל הקופה – גם מקמבנות מישהו אחר שפותר עבורנו את הבעיה, וגם נשארות נשיות וענוגות בעיני עצמנו ובעיני הסביבה.

כי נשים אמיתיות לא אמורות להתעסק בדברים כאלה, נכון? נשים אמורות לשבת בנחת על כורסה רכה וללטף מעדנות את הכלבלב בעוד זכר אלפא שרירי מתקין עבורנו את הרשת האלחוטית תוך כדי שאגלי זיעה נוטפים לו על הקוביות בבטן. מקסימום נציע לו לימונדה תוצרת בית, תרומתה הנאותה של אישה למאמץ המלחמתי, ונשתדל שהיא לא תשפריץ לנו על הקרינולינה. הבחור, מצדו, ירגיש אכבר גבר וייהנה מההזדמנות להושיע (שוב) עלמה במצוקה.

יש לנו עבודה, נכון? חלקנו אפילו יכולות לקרוא לה כבר "קריירה", ואנחנו עובדות מאוד קשה כדי לשמור עליה. אף אחד לא מפרנס אותנו (אותי, לפחות), לרובנו יש חיים עצמאיים. אנחנו בוחרות מה ללבוש, מה לאכול ולאן ללכת. אנחנו בוחרות ראש ממשלה (בפעם הבאה נשתדל יותר, כן?).
מאות אלפי אנשים מסביב לעולם עוסקים ברגעים אלה ממש בניסיון להגיע אלינו, נשים עובדות ועצמאיות – להבין איך עובד הראש שלנו, מה יגרום לנו להתרגש, להזדהות, לצפות, להאזין, לרכוש, להתמכר. כמה כוח יש לנו בידיים! אפשר כמעט להתמתח בגאווה ולומר שאנחנו שולטות בעולם.
אבל אז מגיעים הפסקת חשמל או ג'וק באמבטיה ומריצים את רובכן בזעקות אימה אל בין זרועותיו החסונות של גבר – היחיד (כך נדמה לנו) שיכול להציל אתכן. תגידו – איך אתן לא מתביישות?
את לא צריכה להיות סופרוומן או אנני אוקלי – גם אם את נציגת שירות בחברה סלולרית או מניקוריסטית, את יכולה להיות הגיבורה של עצמך. תקני פטיש, מסמרים בכמה גדלים, מברג פיליפס ודיבלים. בקשי שיסבירו לך איך מחליפים שמן/ מים, ומה עושים עם ג'ק.
צאי לחדר המדרגות (לא יחפה ולא בשיער רטוב!) ונסי, אחד-אחד, את המתגים בארון החשמל. כך תדעי איזה מהם מפעיל איזה מכשירים בבית. תקראי לזה "אימון על יבש". את אפילו יכולה לראות זאת כתרומה אישית במאבק לשחרור האישה – השחרור שלך.

פורסם ב'זמן תל אביב', מעריב, 14.12.2010