עם של אנאלפביתים

בניגוד לכל מיני פוליטיקאים, זמרים או מנחי שעשועונים, אף פעם לא ניסיתי להתהדר בנוצות ה'עממיות'. אני לא שרית חדד ואין לי בעיה שתקראו לי סנובית ומתנשאת. אבל אם כבר קוראים לי ככה, כדאי שזה יהיה מסיבות מוצדקות. לא מעט מהאנשים בסביבתי הקרובה מתחלחלים לשמע צמד המילים "תרבות ישראלית". זו כוללת בתוכה גם את הספרות הישראלית, המוזיקה הישראלית וכמובן הטלוויזיה הישראלית. הנטייה הזו של הסובבים אותי להתחלחל מהנ"ל גורמת ללא מעט ויכוחים בינינו: אני כן חושבת שיש כאן ספרות טובה וגם מוזיקה טובה. שתיהן מועטות ובסכנת הכחדה תמידית, אבל הן ישנן. (על הטלוויזיה אני לא רוצה לדבררק אזכיר שהפסקתי להחזיק את המכשיר בבית לפני חמש שנים, וטרם הצטערתי על כך.) אותי לא תמצאו מקטרת על זה ש"לא יודעים לכתוב במדינה הזאת"- כי יודעים. לא הרבה, אבל יודעים. לא תמיד, אבל יודעים.

על מה כן תמצאו אותי מקטרת? או. בואו נשים בצד את הפוליטיקה, הכלכלה, משבר הרווחה, הפערים החברתיים והכיבוש (תביאו מכולותבניין, יש הרבה מה לשים בצד). בואו ניקח דבר אחד קטן, כמעט שולי, שאף אחד לא מדבר עליו.

***

קרוא וכתוב.

עזבו אתכם מ'מלחמה ושלום' של טולסטויבואו נתחיל מלמטה: האל"ףבי"ת. סביר להניח שכל מי שעבר את מערכת החינוך יידע לדקלם את רצף האותיות עד ת"ו בלי לטעות, אבל אין מה לשמוח: מיום ליום נדמה שיש פה יותר מדי אנשים שמכירים את האותיות בלי שיהיה להם מושג איך להשתמש בהן. דוגמה? בבקשה: “אני לא שוחכת מה שאמרתה לי". ומה לגבי "הממשלה לא תיתן אפילו סכום זהום למי שיצתרך", “תיפסת על עץ גבוה", “את פשוט מגוכחת". דיסלקט? עולה חדשה? לא ולא. הצירופים הנ"ל הונפקו ממקלדותיהם של גברים ונשים ילידי הארץ, בוגרי מערכת החינוך, כמה מהם אפילו בעלי תואר אקדמי ממוסד רשמי. לא, אין מצב.

***
בטח שיש. כמו שכבר כתבתי פה בעבר, בני הדור שלי (ילידי שנות השמונים המוקדמות) למדו קריאה וכתיבה בשיטת 'השפה כמכלול', שיטת לימוד שיובאה לארץ מארה"ב (חשוב לציין שהשיטה נכשלה שם ונכתב על כך רבות, אבל זה לא עניין את המייבאים החרוצים).

מתוך הסדרה 'בלי סודות' שליוותה את לימודי 'השפה כמכלול' בארץ

אחד מיסודות השיטה היה הימנעות מוחלטת של המורים מתיקון שגיאות כתיב. 'קודם שיבינו את המשמעות של המילים, ואחר כך נתעסק בזוטות'. זה נחמד לדעת מה פירוש המילה 'מושחת', קצת פחות נחמד להיות בן 29 שכותב 'מושחט'. רק לפני כמה ימים, כשדפדפתי בשרשרת אתרי האינטרנט הקבועים שלי, זה הכה בי: הדור העילג שלי כבר נמצא בשלהי שנות העשרים לחייו. ואלוהים ישמורהוא מתחיל להתרבות.

***
לא משנה כמה חוויות מתקנות אעבור וכמה סדנאות 'הצעקה הראשונית' ידרסו אותי ברוורסלעולם לא אשכח את התסכול והחרון שמילא את הוריי כשהתעקשו לשבת איתי על שיעורי הבית. “איך את לא מבינה? תסתכליאם המספר הזה בא מעל אפס, את צריכה לזכור אותו בראש ורק אחר כך להוסיף אותו לתוצאה!”. לא עזרחשבון לא הבנתי. מה שכן הבנתי זה שהוריי, למרות שההשכלה הרשמית שלהם לא הייתה קשורה כלל לתחומים ריאליים כמו מתמטיקה, יודעים לבצע פעולות בסיסיות בחשבון וגם להסביר אותן. דווקא בכל מה שקשור לכתיבה וקריאה תמיד הסתדרתי, אבל ראיתי אותם יושבים כמה שנים אחר כך עם אחי שבניגוד אליי ניחן בראש מתמטי ופחות ספרותיומתקנים לו את שגיאות הכתיב וטעויות התחביר. “לא שהלכתיכשהלכתי!”. לא הייתה שאלה בכלל: היו להם את הכלים הבסיסיים הנחוצים להורה כשהוא מתיישב ליד הילד שלו, לעזור לו בשיעורים (ושפע עצבים, אבל זה, כמו האיש הכחול, מסיפור אחר).

***
מה יעשו בני הדור שלי, כשיידרשו (והם יידרשו) לסייע לילדים שלהם בשיעורי הבית? איך יעזרו להם לכתוב חיבור בנושא 'חג הפסח'? “פאם עם ישראל איה במיצרים ופרעו היתאחזר אליהם ומושה נתן להם מקות צפרדאה וקינים וארוב"? זה חמוד בכיתה א', ומפסיק להיות חמוד מיד כשהיא מסתיימת. אוקיי, כיתה ג', גג! אחרי כן? אם לא אובחנה דיסלקציה (ויש לי את כל הסימפטיה לדיסלקטים, דיסגרפים ובעלי הפרעות קשבאני בעצמי מופרעת כזו), כנראה שמישהו בשרשרת כשל במילוי תפקידו. 'המורה', מיד יאשימו הטוקבקיסטים. אבל מי זו המורה? מישהי לא הרבה יותר מבוגרת מההורים בני הדור שלי, שלמדה באותה מערכת חינוך דפוקה ובאותה שיטה כושלת. ונניח שהיא מצוינת. מה עושים בבית? למי אמור הילד להאמין, למורה שמאייתת לו על הלוח או לאמא, שלא בטוחה איך כותבים "בתוחה"?

מתוך הסדרה 'בלי סודות' שליוותה את לימודי 'השפה כמכלול' בארץ

 

***
פעם בכמה חודשים מתפרסמות בעיתונים תוצאות מבחני פיז"ה או המיצ"בוכולם רועשים: “ישראל במקום האחרון בגלקסיה בלימודי המתמטיקה!”. למי אכפת מהמתמטיקה? יש פה מלא אנאלפביתים!

הנה, אמרתי את זה. אנאלפביתים. הם מכירים את האותיות, נכון. אבל זהו פחות או יותר. המחשבה על קריאת ספר מעוררת בהם צמרמורת, ולא פלא: איך אפשר ליהנות מספר אם כל משפט הוא משימה מכשילה? שלא לדבר על ההשפלה שמגיעה כשהמורה מבקשת ממך להקריא בקול בשיעור תנ"ך? (הכרתי מורה שפשוט הפסיקה לבקשלא היה לה נעים לגרום לתלמיד מבוכה מול החברים שלו. כך נמנעה ממנו האפשרות ללמוד איך לבטא את המילים נכוןאבל מעמדו החברתי נותר איתן). אנאלפביתים.

***
עכשיו תגידו 'סנובית'. 'מתנשאת'. 'אליטיסטית'. אבל יד על הלב: ממתי היכולת לאיית נכונה בשפת אמך הפכה למותרות? והזעם, הזעם! עליי אתם כועסים? תכעסו עליהם, אלה שלקחו ילדים טובים מכל השכבות, עם כל הפוטנציאל שבעולם, מנעו מהם את הנכס הראשון שילד רוכש בלימודיםהשפה והפכו אותם לעדר טיפש שחושב ש'חחח' זו מילה, שמימיו לא פתח מילון, שבוהה בקשקשןעגבניות עם משקפי קרן פומפוזיים, בעגלים מיוחמים ודלילשון על שפת בריכה בבית מוקף מצלמות, בשדיים מקפצים בתחרויות ריקוד עם 'כוכבים' שמעולם לא האירו. לכל דור יש את האידיוטיזם שלו, זה ברור. וכל דור משוכנע שהדור הבא הרבה יותר גרוע (הביטלס נחשבו לסכנת נפשות!)- אבל לרוב מספיקים כמה כלים בסיסיים כדי לחלץ מתוך סערת הטיפשות הכללית אנשים טוביםבסךהכל: שפה נכונה (עזבו אתכם מ'נאותה'. נסתפק בנכונה) היא אחד מהם. אנשי העידן החדש אוהבים לומר ש'מילים בוראות מציאות'. כמו שזה נראה מפה, המציעוט לא משו ביכלל. חחח.

פורסם ב'זמן תל אביב', מעריב, 17.12.2010

מודעות פרסומת

11 מחשבות על “עם של אנאלפביתים

  1. מילים כדורבנות. אם זה לא היה שלנו,היינו נהנים יותר. שלושת ילדי הם בוגרי מערכת החינוך שגידלה גם אותך. מעבר לשגיאה האיומה של מערכת החינו(ק)ך עם השפה כמכלול ואי תיקון שגיאות (מעולם לא נשמעתי לזה. הייתי הנאצי של השגיאות וזה עזר, ועוד איך,כי לא סבלתי את ההנחיה ו\או שגיאות כתיב. אבל חוץ מזה אין לזלזלבתפקידו של הבית ולא רק בלשבת על שיעורים אלא בכל מה שמסביב.ובעיקר, מה לעשות, קריאה קריאה קריאה. צריך לעשות זאת כבדרך אגב ובלי להעיק מדי אבל לדרבן לקריאה.
    יחד עם זאת אין לשכוח את כוחה של המדיה שמרדדת הכל. גם את ההורים. התוצאות כבר בשטח. מייאש.

  2. זה נכון… את צודקת בהחלט, זאת הייתה שיטה נוראית ומאוד לא מובנית. אני כמובן יותר מבוגרת ולמדתי בשיטה הישנה והטובה, את הא"ב והניקוד לפי הסדר (קודם כל לומדים את אבני הבניין) ואז לומדים להרכיב מילים נכון. עד סוף כיתה א כולם ידעו לקרוא…בלי יוצא מן הכלל. בשיטה החדשה שמעתי על ילדים שעוד מתקשים לקרוא עד כיתה ג'…. מעניין אם הם כבר החליפו את השיטה בחזרה?

  3. אני מקבלת אותם כסטודנטים עילגים שלא יודעים להפריד בין התפל לעיקר, לזהות ולכתוב טעננה מרכזית, לכתוב בלי שגיאות וכתיב וכמובן להשתמש בסימני ניקוד. ומה שמרגיז ביותר הוא ששימוש נכון בשפה הוא יוצא הדופן ויותר מכך– הוא יוצא הדופן החנוני, "האליטיסטי" והלא מחובר.

  4. אני מחזיק מעצמי משכיל, אבל אני כל הזמן מתבלבל בין "אם" ו"עם", "לו" ו-"לא", שלא לדבר על השאלה הקבועה לגבי צליל הצירה אם צריכים לכתוב עם "י" או עם "יי".

    ובכל זאת, ב-spell checkers ננוחם.

  5. נועה'לה היקרה,
    כמה שאת צודקת בעניין האנאלפאבטיות של האנשים! כל פעם שאני קוראת כתבות שמתפרסמות באתרי האינטרנט (החדשות, בריאות, כלכלה וכדומה), אני רותחת מזעם. כמות טעויות הכתיב פשוט זועקת, אבל מה שמרתיח אותי עוד יותר, אלה התגובות של מאות האנשים שלא יודעים לכתוב. זה פשוט הזוי. חייבים לשנות את שיטת הלימוד של השפה ולחזור לזמנים של "בלי סודות". אגב, גם הבת שלי היא ילידת 1983 ולשמחתי כותבת נכון. אני עצמי עליתי לארץ ב-1972 ולמדתי עברית בשיטה הישנה ואני בוודאות יודעת, שאני גם מדברת וגם כותבת יותר נכון מהרבה "צברים". כל הכבוד לך שכתבת על נושא חשוב זה.

  6. קצת מגוחך להשאיר תגובה שנה אחרי פרסום הפוסט, אבל ככה זה במרחב הוירטואלי, נתקלתי בפוסט רק היום ויש לי מה לומר.
    אני סבור שהבעיה היא דווקא באורתוגרפיה, בכתב, שמטבעו משמר צורת הגייה קדומה מאוד שאינה אומרת דבר לדוברים של ימינו. כיום, למשל, אין הבדל בהגיית העיצורים ט' ות' (כלומר, אין נַחֲצִיּוּת בשפה), ומכאן הבלבול בין יצתרך ל-יצטרך (שזו בכלל צורה מוזרה, סיכול אותיות, שינוי באופן החיתוך וכו').
    גם הבלבול בין פאם לפעם אינה שגיאה בעלמא. הוא מעיד על מה שמכונה "התערערות הגרוניות". בדקי את הגייתך, נועה: האם את מקפידה להגות כהלכה עיצורים גרוניים (ע' ח')? האם בדיבור מהיר, שוטף וטבעי את מבחינה בהגייתך בין ה' ל-א' ל-ע'? אני מניח שלא. בני גילנו כבר לא מבחינים בין עיצורים שכאלו.
    כתיב נכון קשור אפוא לשינון ע"פ ולא להגייה. חשבי למשל איך אמור לדעת ילד אנגלי לכתוב את המילה thought? הוא הרי אינו הוגה את שלל העיצורים והתנועות שם, הוא משנן! כך גם הילד הישראלי בבואו לכתוב את הצירוף מכות צפרדע. אגב, הצירוף "מושה", ועמו מאות צורות אחרות של כתיב מלא, מוזר מעט, מצוי במגילות קומראן. (ולמה בעצם עלינו לצפות מהילד שיכתוב משה ולא מושה?). השינון לכשעצמו מעולם לא הרשים אותי יותר מדי. התוכן ולא הצורה, חשוב בעיני.
    חוץ מזה – הבלוג שלך מעניין! את חמודה וכותבת מצוין!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s