משלמים בקרדיט

בואו נעשה תרגיל קצר בדמיון מודרך. אין צורך במזרןיוגה או פסקול גליים וחלילית: עצמו את עיניכם ודמיינו את מקום העבודה שלכם. את ההתעוררות המוקדמת מדי והנסיעה כשקורי שינה עדיין בזוויות עיניכם. דמיינו את המשרד או החנות, הקולגות שאתם מסתדרים איתם וגם את אלה שלא, ארוחת הצהריים המהירה שאתם משתדלים להספיק לעכל מול המחשב או הדלפק. את הממונים עליכם, שהדרישות שלהם מרגיזות אתכם לפעמים, את הימים שבהם אתם מרגישים על סף פיצוץ ורק הידיעה שאין לכם מקום עבודה אחר בינתיים שומרת עליכם מלהפוך את השולחן, לרוץ במורד המדרגות ולהשתין על הג'יפ של הבוס בצרחות "אני מתפטר!”. סביר להניח שזו מציאות מוכרת לכם. רגע, לא לפקוח עיניים עדיין. עכשיו, דמיינו שבתחילת החודש אתם לא מקבלים משכורת. לא, לא מדובר בטעות במחלקת שכר. גם לא בפשלה של הבנק, עיצומים או קיצוצים: לא קיבלתם משכורת, כי אלה תנאי העבודה שלכם. כן, בחינם.

מה, לא טוב? אויש, אל תהיו מפונקים. קודם כלידעתם את זה כשהתחלתם לעבוד. הסבירו לכם מצוין שמדובר בעסק קטן ומתפתח שעוד לא יכול להרשות לעצמו לבזבז כסף על עבודה מהסוג שאתם עושים. והרי לא יעלה על הדעת שנוותר על צרכים כל כך הכרחיים בגלל תקציב מצומצם, נכון? יופי. בשביל זה יש אנשים כמוכם. נו, שמוכנים לעבוד בחינם. יאללה, יש לנו עוד דברים לעשות היום. תהיו חמודים ותעזרו לנו. מתישהו זה ישתלם לכם. מתי בדיוק? נו, אל תהיו קטנוניים.

השבוע, במסגרת שיטוטיי הקבועים ברשת, נקלעתי לאתר חו"לי נחמד שבו מוצגת (בגרפיקה משרדית פשוטה) השאלה "האם עליי לעבוד בחינם?”. הגולש מוזמן לעבור בין מגוון סיבות ונסיבות (אני עושה טובה לחבר, זו עמותה ללא כוונות רווח) עד שיגיע לתשובה הסופיתכן או לא. לא ברור איך עדיין לא העלו מקבילה ישראלית לרשתהרי אין דבר שאהוב יותר על המעסיק הישראלי מאשר לקחת עובדים ולא לשלם להם. את הדוגמאות הקשות ניתן למצוא אצל העובד הזר הקרוב לביתכם, אבל גם בלי לשייף את הסוואהילי שבפיכם תוכלו לפגוש עשרות ומאות, אם לא אלפים, של עובדיחינם. או בשמם הפחות רשמי, עובדי תעשיית התקשורת המודפסת, האלקטרונית והמשודרת בישראל.

כן, עשרה קבין של תירוצים, שקרים והבטחות שווא ירדו לעולם, תשעה מהם נטל ענף התקשורת. ויהיה זה כלי התקשורת המוסרי, הטהור, לוחם הזכויות ומגן החלשים הנחוש ביותרברגע שזה מגיע לתשלום, הוא הופך חלקלק כסרסור נמלט. תארו לעצמכם מה קורה בגופי תקשורת פחות נעלים. אמת, ניתן למצוא עבודה קבועה בשכר (לא שכר הוגן, אבל שכר) בתקשורת, אבל סביר להניח שהדרך לשם תארך מאוד ותהיה עמוסת מכשולים מרפי ידיים בדמות הצעות עבודה שאינן אלא התנדבויות במסווה נוצץ. מה, אתם לא רוצים להיות חלק מהברנז'ה? בטח שכן. אז יאללה, תכתבו לנו 400 מילה פעמיים בשבוע, צאו עם מצלמה לראיין את דיירי האח הגדול המודחים, הנסיעה לנווה אילן על חשבונכם. תביאו לנו ססמה מנצחת. אם יתפנה אצלנו משהו בתשלום, נרים לכם טלפון. בינתיים נשים את השם שלכם בפונט מודגש, סבבה?


קשה מאוד, כמעט בלתי אפשרי, להימנע מעבודהבחינם בענף הזה, מדובר בענף עצום: העיתונות (דפוס, טלוויזיה ואינטרנט), הוצאות הספרים (עריכה, הגהה, לקטורה), פרסום (רעיונאות ועיצוב) וכמובן האינטרנט בפני עצמו: לנסות למצוא ג'וב, אפילו פרילנס, בתשלום באינטרנט משול לרדיפה אחר פטה מורגנה של נווה מדבר: נדמה שהנה, כבר יסכימו לשלם לכם את השכר המביש הרגיל, ותמיד ברגע האחרון צצים התירוצים. אנחנו בהרצה, אנחנו בפיתוח, אנחנו קומוניסטים.

בניסיון (אבוד מראש, אני מודה) לסייע לקולגותיי ההולכים ומתרוששים בענף, אני מביאה כאן את מיטב המשפטים שצריכים להדליק לכם נורה אדומה בכל פעם שאתם מציעים את עצמכם לעבודה. לגזור, לשמור וכמובן לקמט ולהשליך ברגע האמת.

  • אם זה יתפרסםנשלם (אז מה אם הזמנו מכם את הפרוייקט הזה ועבדתם עליו במיוחד)
  • זה יופי של רזומה (כן, וכשהמעסיק העתידי ישמע שעבדתם בחינם בשביל קודמו, הוא ממש ייצא מגדרו כדי לשלם לכם)
  • זה פרוייקט לעמותת צדקה (דווקא קיבלנו תקציב, אתם פשוט לא חלק ממנו)
  • יהיה לך קרדיט גדול במיקום נצפה במיוחד (קיבלנו ימבה כסף על מודעות הפרסומת ששמנו בעמוד הזה. הכסף הזה יוקדש להגדלת מחלקת המודעות)
  • אנחנו מתבססים על עובדים קבועים (אתם, אגב, לעולם לא תהפכו לכאלה)
  • אנחנו עסק קטן/סטארטאפ (אנחנו מחכים שמייקרוסופט יקנו אותנו, וגם אז לא נשלם לכם)
  • אנחנו מקווים שנוכל להתחיל לשלם בקרוב (אנחנו גם מקווים לשלום כולל במזרח התיכון)

איך זה קרה? מאיפה החוצפה לבקש מאנשים להקדיש זמן, מאמץ וכישרון ובתמורה לא לתת להם דבר? מתי נולדה הנורמה הזו? אולי זו האינפלציה היחסית של כותבים, כשכל טוקבקיסט ופייסבוקיסט מקיף את עצמו במשבחים ומהללים שמאיצים בו "לעשות עם זה משהו", וכך נוצרת בועה ענקית של כותבים גרועים שמוכנים לתת הכלבחינם – תמורת הזכות לראות את שמם מתנוסס בראש מאמר? הרי המעסיקים שיושבים מולכם ומבקשים מכם לעבוד ללא תשלום לא היו מעלים בדעתם לתת את תיקון המזגן או המכונית לידיו של חובבאלקטרוניקה טרי רק כי הוא מוכן לעשות זאת תמורת קרדיט. שלא לדבר על העובדה שהם עצמם לא היו מוכנים לבלות יום אחד של משחק סוליטייר במחשב בלי שכר. תנאי ההעסקה בענף התקשורת זוכים לעיתים תכופות לתואר "זנות". שכחנו שזונות לפחות מקבלות כסף.

פורסם ב'זמן תל אביב', מעריב, 28.1.2011

מודעות פרסומת

11 מחשבות על “משלמים בקרדיט

  1. לאתר של רון מייברג, הסכמתי לכתוב בהתנדבות, כשהוא החל לקרטע. אבל לסבסד ולממן את ה"ה מוזס, זכי רביב, נמרודי ושוקן…זה כבר סיפור אחר. אלה לא יזמים רעבים שצריך לתת להם כתף. הנה משהו בנוגע למצבו העגום של הבוס שלך
    http://www.news1.co.il/PageLoad.aspx?adid=6154&pageUrl=Archive/001-D-191203-00.html

  2. אני לא מבין איך מגיעים למצב הזה בכלל , שמעסיקים מישהו בלי תשלום . זה חורה לי עד מאוד כשמדובר במלצרים , אבל אני מצליח להבין את זה במקום כלשהו כשאני יודע שיש המון מעסיקים קטנים, והעובדים די צריכים את העבודה בכל מחיר . אבל בתקשורת? חבורת אנשים דעתניים שלא מפחדים להטיח ביקורות בכל דבר שזז – חוץ מכשזה מגיע למשכורת שלהם? מוזר , מוזר מאוד.

  3. וואוו…. אני פחדתי לכתוב על זה בעצמי, והנה את הרמת את הכפפה.
    כך למשל, מכרים שלי שמכרו את נשמתם לשטן, כמו למשל, לעבוד בפרה-פרודקשן עם הבטחה שאם הפרויקט יצא לפועל, אז ישלמו לה בפוסט-פרודקשן.
    או – רוצה להיות תחקירנית בתוכנית בוקר מצליחה? בואי תעבדי על תוכנית אחת (=פרויקט אחד = יומיים של עבודה קדחתנית בשעות לא שגרתיות), ואז, אם יתפנה אצלינו תקן, אנחנו נפנה אלייך. Don't call us …
    אני עדיין לא נמצאת בעמדת מפתח במה שנקרא לכאורה "הברנז'ה", מאחר ולא הסכמתי להשפיל את הכבוד העצמי שלי עד עפר, ומפני שכנראה כשלתי מלהבין איך משלמים שכר דירה עם הבטחות באוויר…
    תחום נוסף שיש לתת עליו את הדעת, הוא ההסכמים המגבילים והשכר המזעזע (אם בכלל) שמקבלים אמנים בתחום המוסיקה:
    רוצה לתקלט אצלינו בבר ? בוא לפעם ניסיון ואז נראה.
    הדיג'יים שלנו נהנים מחשיפה… אבל אנחנו מפנקים בבירות.
    מוסיקאי רוצה להופיע בפסטיבל המוסיקה העצמאית הגדול בנגב? לקרולינה נשלם, אבל ללהקת אינדי אמיתית… זו פריבילגיה להיחשף.
    עשית בוקינג במועדון-הופעות ? המקום צריך להרוויח מינימום, ללא קשר להכנסות מהבר. אז לא בטוח שיישאר לך לשלם נסיעות-מונית לך ולנגנים איתך…

  4. ואני מוסיף – בתחום המוזיקה, שיחה שהייתה באמת

    * : שלום, מדברת * מפאב *
    יאיר : אהלן
    *: אנחנו נשמח שתופיע אצלנו בפאב ביום ראשון או שבת כחלק מליין חדש של הופעות שאנחנו עושים
    יאיר : בשמחה, על מה מדובר
    *: (פרטים טכניים הקשורים למשך ההופעה, סאונד, אווירה רצויה וכו' וכו')
    יאיר : סבבה, אפשרי לחלוטין. כמה אתם משלמים?
    *: ….
    יאיר: ….
    *: למה הכוונה?
    יאיר : כסף, כמה אתם משלמים?
    *: אה, אנחנו לא, אנחנו מנסים לבנות קונספט חדש ובמקביל לתת לאמנים צעירים חשיפה
    יאיר : אני לא אמן צעיר
    *: סליחה
    יאיר: סלחתי, שנית , איפה בדיוק הבנפיט שלי פה?
    *: אה, חשיפה, שולחים מיילינג ליסט למאה אלף איש, פרסומים בפייסבוק וכו'
    יאיר : ועם מה אני משלם שכר דירה?
    * : למה הכוונה?
    יאיר: כל הדברים שאמרת, אני יכול להכניס בתוך צ'ק של שכר דירה חודשי?
    *: לא..תראה…אני מבינה מה אתה אומר… אבל תאמין לי שלו יכולנו, היינו משלמים
    יאיר: מישהו מהעובדים הבאים עובד בחינם אצלכם? – מנקה, רואה חשבון, מלצר, ברמן, טבח, מעצב התפריטים, מעצב הפנים, ספקי האלכוהול?
    *: אה…לא…אבל תראה..
    יאיר: לא, את תראי, את סיום שיחתנו.
    *: טוב, חבל שאתה לא מבין שזה משרת אותך…
    יאיר : כן, גם ביבי אמור לשרת אותי, וזה עושה לי יותר אולקוס מכל דבר אחר. תודה. שלום.

    אני מוכן להופיע בחינם, אגב, אם זה יעזור לקידום שלי איכשהו. אבל עוד הופעה, בעוד פאב, מול עוד עשרה אנשים שלא יקשיבו למוזיקה כי יהיו עסוקים בבליסת צ'יפס – זו לא חשיפה, זו סתם גזלנות של מקום שרוצה להכניס תוכן ועל ידו להביא אנשים, שישלמו הון על אלכוהול, שמספק לפאב מרווח של 2 או 2.5 על מחיר הקניה שלו, ומי לא יקבל? זה שעסוק ועובד בלהרים את כל זה.

    אל תעבדו חינם.
    יאיר

  5. פינגבק: שם הוורד « בּלוֹגלוֹבּלי

  6. אני לא מבין מה הפליאה הגדולה. קודם כל מסתבר שיש הרבה מאוד אנשים שמוכנים לעבוד בחינם בתחום הזה, אז המעסיקים בוחרים את ההצעה הכי זולה במקרה הזה בעלות אפס.
    דבר שני, נגיד שמשלמים לך, בכמה את חושבת שמדובר? ב 300 שקל לאייטם? 100 שקל לפוסט? גם אם ישלמו לך מה יוצא לך מזה?
    ומה אתם חושבים שזה נהיה יותר טוב בפרויקטים גדולים יותר? לא הלקוחות ולא משרדי הפרסום/דיגיטל/השלם את המיותר רואים בהשקעה בטקסט/תמונות/וידאו משהו שיש לו עלות גבוהה.

  7. כמו שיש הרבה נצלנים, גם נותני השירות בתחום הם לא משהו,
    בלשון המעטה, יצא לי לעבוד בתחום ולהזמין מאמרי תוכן לאתרי
    תדמית. בלי להזכיר שמות, כותבת תוכן שהמליצו לי עליה מהיכרות
    אישית – שוחחתי עימה בטלפון , נשמעה לי מבינה עניין, נחמדה.
    ואז שהיא ראתה כמה אני צריך כותב תוכן, התחילה להכניס סעיפים
    דרקוניים בחוזה שהיא רשמה, שהיינו כבר בשלב הסופי, פתאום היא
    צריכה מועד סופי ואספקה מינימאלית של מאמרים, כלומר אם לא ניצלתי
    עד תאריך מסוים (מה שקרה גם בפועל) את כל המאמרים, אז שילמתי
    על אוויר, המאמרים היו באיכות מזלזת ולא ראויה, ישבתי שעה על כל אחד
    עם שיפוצים ותיקונים, ואני בטיפשותי כבר לא יכלתי לסגת, סך הכל
    רציתי מאמרים ועדיף שהייתי יושב לבד באמת ורושם אותם בעצמי.
    לכל אנשי התוכן הרציניים, אתם רואים מגיע אדם שצריך אותכם, אם תתייחסו
    אליו כמו שצריך, הוא גם יחזור אליכם ותהיה לכם פרנסה מכובדת.

    הערה: הצעתי לה בבסיס, תשלום הוגן של 95 ש"ח על 300 מילה.
    בסוף יצא, אל תשאלו אותי איך, גם לי אין מושג, 250 ש"ח למאמר.

    נשדדתי, מרגיש מרומה, לא חוזר על הטעות הזאת שוב.

    נקודה למחשבה.

    • אדם שפוי, אני מצטערת שעברת חוויה לא נעימה. מצד שני, אני חייבת לומר ש95 ש"ח ל-300 זה לא שכר הוגן. יש יותר גרוע מזה, נכון, ואתה יכול להרגיש עוד די בסדר עם עצמך. הבחורה ההיא דפקה אותך כי היא בנאדם מעפן ואולי גם נוכלת, אבל בלי קשר לנסיבות שבהן נפרדתם: מאמר של 300 מילה אמור לעלות לפחות 150 ש"ח (לכלי תקשורת קטן או עסק עצמאי), ויותר במקרה של מפרסם גדול. ושוב, מצטערת על החוויה שעברת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s