וידוי:
אצלנו בבית קראו רק 'ידיעות'. שום עיתון אחר לא עבר את הסף, ו"הארץ" לא היה במכולת בשכונה, שאחרי הכל הייתה בנויה מרחובות ע"ש אליעזר קשאני, אליהו חכים, אליהו בן צורי, מרדכי אלקחי ושאר הרוגי האצ"ל והל"חי. לפעמים בשביל הגיוון היה גם רחוב עולי הגרדום והרוגי מלכות. אז בקיצור- ידיעות. בכל יום שישי. מהכותרות ועד לתשבצים. מכריכה לכריכה. רבנו על המוספים, חטפנו את הציור השבועי לילד, בלענו את המדורים והטורים. שם היה העולם. שם קרה הכל. זה היה מרתק. מעניין, מסעיר, מצחיק, עצוב- נפלא.
והיום?
אמא שלי קונה ביום שישי, פותרת את תשבץ ההיגיון וזורקת לפח. אבא עבר ל'הארץ'. גם אני כבר פותחת אותו מהמדור של ספקטור, משם לדניאלה לונדון דקל– וזהו. סוגרת. למה?
כי על השער תמיד, בכל שישי, יהיה איזה ברגמן עם פצצה/טיל/כור שממש תיכף תיכף או טו טו יעיפו אותנו פייפן (מפליא בעיני איך אנחנו עדיין פה. אולי כדי שיהיה את מי להבהיל בכל סופ"ש מחדש). ב7 לילות? מי זוכר בכלל. או אפרת גוש חושפת (שוב) הכל (שוב, שזה אותו שום דבר שחשפה בפעם הקודמת, וב20 שקדמו לה). או עוד סלב ששלפו מהאוב רק כדי לטנף על קשת (צ'ילבה של ידיעות), רצוי כשהוא שוכב בתוך אמבטיה עם ערומות על השער. ובמוסף לשבת? נחום ברנע. ומאיר שלו בסוף, בשביל הכיף. באמצע? חנוך דאום, בן בית של ביבי ובן חסותו של יאיר לפיד. אין טעם אפילו לנתח את הכתיבה שלו או את האג'נדה. הן מתחלפות לפי רצון הפטרון. יועז הנדל, שמוכן מחר בבוקר לשלוח את כולנו עם חניתות לכבוש את אל-אקצה ולהקים שם את בית המקדש. איפה ב. מיכאל? אה, הוא פוטר. ממון? שני עמודים, סקירת תחפושות/מנגלים/חומוסים, והופה, מודעות.
מצד שני, מי שאוהב את סמדר שיר ימצא ב'ידיעות' פורקן מלא. היא בכל מקום.
ומה בכותרות הראשיות? מאכילים בכפית את המוגבלים עם אותיות ענק וניסוחים ישר מכיתה ג': "מדינה בלי לב", "אבא רצח את אמא", "אמא, למה אין לנו לחם?", כאילו משפט של יותר מ-4 מילים יגרום לנו להימלט בבהלה, או יותר גרוע: זה מה שהעורכים חושבים על הקהל שלהם. שהוא בעצם אני. ואתם, כל מי שלא נולד עם כפית של "הארץ" בפה.
וזה כ"כ עצוב. כי אהבתי את העיתון הזה. כל המשפחה שלי הייתה מכורה אליו. הוא באמת ובתמים היה טוב, מעניין, לפחות 3-4 כתבות בכל שבוע היו שוות קריאה מהתחלה ועד הסוף, בלי לדלג על תיאורי נוף. לא באתי מבית אליטיסטי או מתנשא. סתם משפחה אשכנזית מהמעמד הבינוני (אז) והנמוך (היום). מירושלים, לא תגידו תל אביבים או משהו מאיים כזה.
אני לא הקהל שעזב בשביל "ישראל היום". הקהל הזה אבוד לכם כבר מזמן. לא תחזירו אותו אליכם. אתם מבזבזים תחמושת על מאבק שהוכרע. הקהל שמסתפק בהצצה בכותרת של 'ישראל היום' הוא קהל שלא באמת אכפת לו. שלא משנה לו. שלא מעניין אותו מי חתום על הידיעה או מה רשום בכותרת. העיקר שהוא ראה כותרת כלשהי והיא מילאה את הצורך שלו 'לדעת מה קורה'. הוא לא שם זין. למה דווקא את הקהל הזה אתם כ"כ רוצים? למה אתם גוררים את העיתון כולו לביוב אינטלקטואלי ומנטלי?
ובלי קשר לדאגה הפרטית לבן הזוג שלי, אני חייבת להגיד שידיעות אחרונות הוא לא עיתון כבר הרבה יותר מדי זמן. הדפדוף בו משחיר לי לא רק את האצבעות אלא גם את הלב,
כי התכנים של העיתון שלכם עילגים, אלימים וצרי אופקים
והצער הגדול ביותר הוא שזה, כנראה, מה שאתם חושבים על הקוראים שלכם.
כלומר
עליי
ואני לא כזו. מעולם לא הייתי. זה אתם שהשתניתם.
איבדתם אותי בשנים האחרונות
וכנראה שוויתרתם על נסיונות החיפוש
חבל
שלכם
נועה אסטרייכר
קוראת קבועה לשעבר