עמוק בבוץ | ביקורת ספר

הספר "עמוק בבוץ" מתחיל בפיצוץ של אינטליגנציה, מגובה במסמרי אבחנות דקות וכדוריות פלדה של הומור סרקסטי ישר לבטן הרכה. הגיבור, תחילה ללא שם, לא מתאמץ במיוחד למצוא חן בעינינו- אך דעותיו עושות זאת עבורו: "כדאי שאמסור תיאור של עצמי (…) כוונתי לגובה, למחלות ולדרגת הברבריות. הגובה שלי הוא מטר ושמונים, מה שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי משום שאת מבני האישיות המתועבים ביותר מצאתי תמיד בקרב אנשים נמוכי קומה (…) כולנו מכירים באופן אישי לפחות ננס אחד שהשחית לנו את הנפש. אשר לדרגת הברבריות שלי, ניסיתי למתן אותה בקריאת ספרים". אבל הקריאה מגלה לו ש"ככל שאנו מרבים לקרוא ספרים, מידרדר יחסנו אל שכנינו. ככל שאדם מרבה לקרוא, מתגלה בפניו הטמטום של הזולת בבהירות הולכת וגוברת".

בשלב זה אנחנו מתים להכיר את המיזנטרופ החינני – ואז יוצא מן הצללים גבר מדולדל העונה לשם המגוחך דוקטור בניטו טורנטרה (נסו לומר זאת בקול). טורנטרה הוא דוקטור לפילוסופיה שמתייחס למקצועו בביטול בו הוא מתייחס לעצמו: בגיל 20 הוא סדרת שאלות -האם אתה מוכן לקחת חלק בהתפתחות התרבותית של האדם, האם אתה מעוניין לזכות בהערכת הכלל, רוצה לתרום למפעל הידע האנושי – וענה על כולן בשלילה. "הקידמה האנושית מעניינת לי את קצה הזין! מה עוד נשאר לי לעשות במצבי זה, מלבד להפוך למרצה לפילוסופיה?". כעת, בגיל מבוגר, הוא מגלה שנשים חדלו להתעניין בו. זה קרה לאחר ש"החיים (…) סרו לביקור בחדרי וחטפו ממני באבחה אחת את המראה המכובד. לאחר הביקור קמתי עצבני, מצויד בפימה קלה של קרפד וללא שיער שיכסה לי את המצח. בגיל ארבעים ותשע כבר הייתי גבר עלוב כבן שישים, ושום אישה לא זיכתה אותי במבט".

הזיקוקים האלה הם רק הקדמה למפגש הגורלי בין טורנטרה לאדוארדה, קופאית בת 21 מהמרכול הסמוך. פגישתם הראשונה מלאה עלבונות מושחזים וממנה יוצא טורנטרה מובס. חודש וחצי אחר כך היא מופיעה על סף דלתו, חיוורת ומבוהלת. רק במקרה מסתבר לו שאדוארדה ביצעה פשע ולמעשה משתמשת בו כמגן. אדוארדה מבינה שטורנטרה גילה את הסוד, ומעמידה את גופה לשירותו כתמורה לשתיקתו, ללא שמץ רגש, במעורבות מינימלית של הגוף עצמו: הוא חודר אליה בעוד היא מדפדפת בקומיקס, צופה בטלנובלה או מנמנמת בשעמום. הריגוש שהוא מפיק ממנה הפוך לחלוטין לאדישותה באותם רגעים ממש.

הכריכה האחורית משווה את "עמוק בבוץ" ל"לוליטה". קל לבקר את הנטייה של המו"לים להגזמות שנועדו להגדיל את המכירות, אבל ב"עמוק בבוץ", מדובר בהשוואה מודעת לעצמה. טורנטרה אפילו מאזכר את "לוליטה" במפורש. אכן, ישנן נקודות דמיון: העובדה שהגיבור כותב את סיפורו מבית הכלא, השכלתו הרחבה, תחילתו של הקשר המיני בין הגיבורים רק לאחר שבוצע ספק-פשע (ב"לוליטה" זהו מותה של שרלוט, אמה של לוליטה), האדישות המוחלטת שלה לתשוקה שלו, ההחלטה של טורנטרה לצאת למסע במכונית ישנה כדי להימלט מאימת החוק ואפילו מיקום העלילה במקסיקו – מחוז חפצו המקורי של הומברט, אליו רצה אך לא העז להגיע עם לוליטה – כל אלה מוצגים לפני הקורא באופן ברור.

אך "עמוק בבוץ" אינו "לוליטה". לראייה, הצניחה החופשית שמבצעת העלילה מרגע שהשניים יוצאים למסע הממונע שלהם. מספר דמויות משנה שאף הן מהדהדות את "לוליטה" מתלוות אליהם: קולגה של טורנטרה ובת זוגו, שהם למעשה דודנים המקיימים קשר אסור (ב"לוליטה" אלה הם ג'ון וג'ין פארלו), נער אילם ושני גברים שנצמדים למכוניתו של טורנטרה, כמו קווילטי הרודף במכוניתו אחרי הומברט ולוליטה. שפע הדמויות שהעמיס הכותב על חלק מכריע זה של הרומן יוצר בעיקר בלגאן. היעדר ההתפתחות בקשר בין הגיבורים, התרחשויות תכופות ונטולות הקשר ומעל לכל התחושה שאין לעלילה כולה יעד סופי אליו היא מעוניינת להגיע- כל אלה מעיבים על חלקו הראשון, המעולה, של הספר.

עמוק בבוץ
מאת גיירמו פדנלי
מספרדית: רינת שניידובר
סדרת פרוזה
הוצאות: הכורסא ומשכל
שנת הוצאה: 2011

פורסם במדור הספרות של מעריב, 21.4.2011

 

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “עמוק בבוץ | ביקורת ספר

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s