בחור מבוקש

"אחרי מי אנחנו מחפשים? אוסאמה בן לאדן, אחד מ-52 ילדים. אפילו פרויד היה אומר עליו "יש לו אישיוז". איך הוא נראה בלי הזקן? כמו הווארד סטרן? כמו ברברה סטרייסנד? אני לא יודע. אבל אני יודע את זה: בן לאדן הוא ערבי בגובה 1.98 על דיאליזה. אז למה, לעזאזל, כל כך קשה למצוא אותו? פשוט תחפשו מישהו שקצת קשור מדי למזוודה שלו…" (רובין וויליאמס, הופעה חיה בברודווי, 2002)


***
"היטלר סיים את חייו במחבוא. איזה כיף. והוא היה צמחוני וצייר, אז זה בטח היה משהו כמו "אני לא מצליח לצייר את העצים המזוינים, אחחח, לעזאזל, אני אהרוג את כל העולם!". הוא היה רוצח המונים בנזונה מטורף, והיו עוד רוצחי המונים שאיכשהו יצאו מזה חלק: סטאלין רצח מיליונים, מת במיטתו- ממש עבודה טובה. פול פוט רצח 1.7 מיליון קמבודים, ומת במעצר בית בגיל 72. כל הכבוד. והסיבה שהם יצאו מזה חלק היה שהם רצחו את בני העם שלהם- דבר שאנחנו מתייחסים אליו כמו "אה, תסתדרו בעצמכם. אנחנו מנסים לעשות את זה כבר שנים!". מסקנה- תהרגו רק את בני עמכם. היטלר רצח את השכנים, הטיפש… תוך כמה שנים ברור שלא נוכל יותר לעבור על זה בשתיקה, נכון? פול פוט רצח 1.7 מליון בני אדם. אנחנו לא מסוגלים להתמודד עם זה.

אנחנו יודעים שאם אתה הורג מישהו, זה רצח. אתה הולך לכלא. אתה הורג 10 אנשים- מטגנים אותך על הכיסא החשמלי. 20 אנשים- לוקחים אותך לבית חולים ומסתכלים עליך דרך אשנב קטן למשך שארית חייך. אבל עם מספרים גדולים יותר אנחנו פשוט לא מסוגלים להתמודד. מישהו רוצח 100 אלף אנשים, ואנחנו כמעט אומרים "כל הכבוד! וואו, 100 אלף איש? אתה בטח קם מאוד מוקדם בבוקר. אני לא מספיק אפילו להגיע למכון כושר! היומן שלך בטח נראה ככה: "לקום בבוקר, מוות, מוות, מוות, מוות, מוות, מוות, מוות, ארוחת צהריים, מוות, מוות, מוות, מוות, שעת תה, מוות, מוות, מוות, מוות, מקלחת זריזה…"
אז אני מניח שאנחנו שמחים שפול פוט היה במעצר בית. לפחות יודעים איפה הוא- כל מה שצריך לעשות זה פשוט לא להיכנס לבית! אגב, פול פוט היה מורה להיסטוריה, והיטלר היה צמחוני וצייר. מה שאומר שרוצחי המונים באים מאיפה שהכי פחות מצפים להם."
(אדי איזרד, Dress to Kill, הופעה חיה, 1998)

***
כן, אוסאמה בן לאדן מת. כך אמר ברק אובמה, ועשרות אלפי אמריקאים חוגגים יצאו לרחובות במה שנראה כמו האופוריה הגדולה ביותר מאז הסופרבול. לעזאזל, הפעם האחרונה שישראלים באופן ספונטני לחגוג ברחוב הייתה בבחירות 1999, כשאהוד ברק ניצח- וכולנו יודעים איך זה נגמר. קשה למצוא ישראלי שלא מוריד לעצמו כאפה כשהוא נזכר בבחירות ההן. אלוהים, כמה מיואשים היינו בתום הקדנציה הראשונה של נתניהו, מיואשים עד כדי שנאכל בתיאבון את גיבוב היחצ"נים ששמו אהוד ברק. לפחות הפעם הסיכוי שלו נראה אפסי. מצד שני, גם נתניהו נראה גמור סופית באותן בחירות, כשהודיע על הפרישה מהמירוץ- עומד מיוזע לצידה של שרה, זלזל-קרחתו מתדלדל בעצב. כל כך הרבה אנשים, רבים מהם ליכודניקים מיום לידתם, קיוו שזהו. תם הפרק הזה בתולדות המפלגה והמדינה. והופה- הוא צץ שוב, מחייך כל הדרך אל הכיסא שממנו הוא משחיל לכולנו את החאזוק. לא, גרוע מכך- מרגע שהשיג את מטרתו הוא נוקט במדיניות של הימנעות מוחלטת מעשייה, אימפוטנציה שבחסותה יכולים כל מיני ליברמנים להשחיל לנו את החאזוק במסווה של פטריוטיזם, נאמנות ועמידה איתנה מול העולם.

***
אבל איפה היינו? אה, באוסאמה בן לאדן. תשמעו, בתור שמאלנית אוהבת-אדם ומתנגדת לנקמה, הופתעתי מה"יש!" הברברי שברח לי מהפה מול הכותרת הראשית של החדשות באינטרנט. מיד גלשתי ליו-טיוב, לצפות כמו עוד מליונים מסביב לעולם בברק אובמה מבשר ברהיטות לאורך עשר דקות על חיסולו של האיש הכי שנוא בארה"ב. ברור שהיה נחמד אם הם היו נכנסים למחבוא שלו, מבקשים ממנו בנימוס להתלוות אליהם ומעמידים אותו לדין. היה מעניין לראות אותו יושב באיזו קפסולה משוריינת לשארית ימיו, מקבל אוכל יצוק בתוך מגשית אלומיניום ויורד מהפסים לאט תוך ריצוי 3,000 מאסרי העולם שהיו נגזרים עליו. אבל מה לעשות, הרגו אותו ולא ממש מתחשק לי לבכות בגלל זה. בסופו של דבר, יותר מדי רוצחי המונים נפטרו בשיבה טובה, כשבני משפחותיהם מסובים למרגלות מיטתם ומזילים דמעת פרידה נרגשת. סתם בשביל החלחלה- חפשו בויקיפדיה את הערך "פושעי מלחמה נאצים", ובדקו כמה מתוכם מתו מוות טבעי, בגיל מופלג, או ממחלה- מחוץ לכתלי הכלא. וכמה מהם שוחררו כבר בשנות ה-50. ולא צריך להיסחף עד לנאצים- נסו רגע לחשוב כמה אנשים שביצעו פשעים חמורים כמו אונס, רצח, סחר בסמים או עבירות "צווארון לבן" בקנה מידה עצום שגרמו להרס חייהם של עשרות, מאות או אלפי בני אדם מסתובבים בחוץ, מוגנים ע"י מקורבים, יחצ"נים, יועצים, שומרים ועורכי דין. האם מישהו מהם באמת היה משנה את דרכיו לו ידע שהוא עלול להיות נידון למוות? שיום אחד עשויה להישמע דפיקה בדלת ומהצד השני יחכה לו קנה של רובה טעון?

***
האם יקום לבן-לאדן יורש? ועד כמה הוא יגרום לנו להתגעגע לקודמו? עדיין אין לדעת. דבר אחד ברור: מישל אובמה יכולה להפסיק לחפש דירת 5 חדרים וסבלים שלא מבקשים טיפ מופקע. גם בשנים הקרובות תתגורר משפחת אובמה בבית הגדול בוושינגטון. אחרי שהודיע על השלמת המשימה שג'ורג' בוש לא הצליח לבצע במשך 8 שנות כהונה, הדבר היחיד שיוציא את אובמה מהבית הלבן הוא מתקפת חייזרים משולבת. המשבר הכלכלי, המלחמה באפגניסטן, כלא גוואנטנמו, דליפת הנפט- למי אכפת? הטובים ניצחו את הרעים, כמו במערבון עם קלינט איסטווד, כמו הבחורה הביישנית עם המשקפיים שזוכה בחתיך מנבחרת הפוטבול, כמו שאמריקאים אוהבים את הסוף ההוליוודי שלהם. חוק, משפט בינלאומי, זכויות העציר? תעשו להם טובה.
כמו שאמר כבר בוב מארלי, I shot the sheriff, But I swear it was in self-defense.

פורסם ב"זמן תל אביב", יום שישי 6.5.11

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “בחור מבוקש

  1. כן נועה כשמאלני לשמאלנית אני רק יכול לאשר את האוטנטוית של רגשות השמחה ששטפו גם אותי עם שמיעת ההודעה על הסתלקותו המהירה
    אך הסופית בהחלט של אותו בן בליעל -והפירוש שלי הוא פשוט:
    רוע הוא רוע וכל מאבק ברוע הוא נכון ולגיטימי בכליו הוא.

    ולשם שינוי גם היפגנת הומור נעים …בהחלט נהניתי לקרוא.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s