הבגידה: משל למעמד הביניים

לגבר אחד היו שתי נשים. האחת- אשתו החוקית. הם נשואים שנים ארוכות, הביאו לעולם ילדים מוצלחים, היא זו שתומכת בו במשברים, בחולי, בעוני, לא עוזבת. כשקולגות במשרד חתרו תחתיו והבוס פגע בו, היא ניחמה אותו והאמינה בכל ליבה שהם טועים. כשפיטרו אותו- היא לקחה על עצמה עוד משרה. רוב הזמן רע לה, לאשתו. הסיבה העיקרית היא המאהבת שלו.

המאהבת לאו דווקא צעירה או יפה יותר- יש אומרים שהיא לא מושכת בכלל. זה אפילו לא הסקס שמשאיר אותם ביחד (בינינו, האישה החוקית יודעת מצוין שהביצועים של בעלה בינוניים ומטה כבר שנים, לא משנה כמה טריקים היא מנסה להביא למיטה שלהם- בסוף הוא רוצה את המיסיונרית המשעממת שלו ואז להירדם בנחירות). אבל יש לה דבר אחד שלאישה החוקית אין: היא מפחידה.

כלומר, פעם בכמה חודשים מגיע הגבר למסקנה שנמאס לו. כל הסיפור הזה של שתי נשים כבד עליו, ההוצאות מוכפלות (הודעות SMS בלתי פוסקות בסתר, נסיעות למקומות מרוחקים מהעיר, הדלק, המסעדות, הצימרים האינטימיים, מדי פעם אפילו ויאגרה בשביל הביטחון העצמי. עסק יקר!), נמאס לו לשקר, הוא בסך הכל רוצה להמשיך לחיות בשלווה לצד האישה שמחכה לו בבית. הוא אמנם לא הרוס עליה, אבל זה מה יש. בגילו, הוא צריך לדעת לעבוד גם במצבים כאלה. אבל בכל פעם שהוא מחליט לעצור ולרדת מהרכבת, המאהבת מאבדת את זה:

"אני אהרוס לך את החיים", היא מאיימת. "אתה לא יודע עם מי יש לך עסק! אני מכירה את הבוסים שלך, והם מאוד ישמחו לשמוע על המעילה הקטנה שעשית בקופת הארגון לפני חמש שנים. אני אבוא לבית שלך, אני אספר לאשתך (כאילו שהיא לא יודעת). הילדים שלך יגלו הכל, אני אתבע אותך על הטרדה מינית, אני אשרוף לך את המכונית, אתה תצטרך לעזוב את הדירה היפה שלכם, את השכונה, את העיר. אני אגיד שהכנסת אותי להריון. אתה תצטרך לשלם לי הון תועפות, אני ארושש אותך, אני אקבור אותך".
ברגע שהגבר המבוהל חוזר על עקבותיו ומנסה לפייס אותה, הופכת המאהבת לנופת צופים. רכה, מלטפת, היא מחבקת אותו ומכניסה אותו למיטתה. שם היא תספר לו דברים מרגיעים עד שהוא יירדם. אחר כך היא תביט בו, איך הוא אכל את ההפחדות שלה גם הפעם. לפעמים חורגת המאהבת מגבול האיומים ועושה משהו: שוברת לו שמשה במכונית, מטלפנת אליו מהחנייה של ביתו ואומרת שהיא עומדת לעלות ולהתיישב בסלון מול אשתו. פעם אחת הוא אפילו עצר אותה, פיזית, מלהתיז דלק על דלת הכניסה לבניין שלו.

האישה החוקית, מנגד, מנסה מדי פעם לעמת את הגבר עם תוצאות מעשיו. היא מדברת איתו על אחריות, על זוגיות, על חברות-אמת, על הדברים שעושים כשנמצאים הרבה שנים ביחד. על אמון, על נשיאה משותפת בעול. הגבר נמלא חרטה רגעית ומבטיח לאשתו הכל: נסיעות לחו"ל, טיפול זוגי ארוך טווח, הפסקת השיטוטים בלילות, קטיעה מיידית של הקשר עם המאהבת ובתור בונוס גם שרשרת זהב יקרה מאוד ליום נישואיהם הקרב ובא.

הכל טוב ויפה על הנייר, אבל ברגע שהוא מנסה לבשר למאהבת שלו על הסיכום החדש עם אשתו- היא יורדת מהפסים ומתחילה בהתקף טירוף נורא אפילו מהקודם. "אני אחתוך את הורידים!", היא צורחת, "אני אחתוך אותם ואכתוב על הקיר עם הדם שלי- שהכל בגללך!". מבועת, רץ הגבר ומגשים למאהבת שלו את כל ההבטחות שהבטיח בכלל לאשתו: הם נוסעים לחו"ל, שוהים ימים שלמים ביחד בדירתה, משוחחים ארוכות על הקשר ביניהם ואפילו שרשרת זהב יפהפיה ויקרה מאוד נשלפת מקופסה מרופדת, לפאר את צווארה של המאהבת.

והאישה נשארת בבית, עם ההבטחות, עם האבק, עם התירוצים שהיא מתרצת לעצמה בשבילו. החברות שלה מספרות לה שאפשר אחרת, אפשר לקום ולעזוב, לבעוט אותו מכל המדרגות ולהתחיל חיים חדשים, עם כל מה שמגיע לה ונבזז ממנה בכל השנים שהיא איתו. יש לה דוגמאות בשטח, יש לה ממי ללמוד. לפעמים קשה לה להאמין שבעלה, האיש שהיה אמור להיות טוב אליה, פוגע בה בכוונה תחילה בצורה נוראה כל כך. מיום ליום היא נעשית קשה יותר, מרה. היא מפסיקה לחכות לו.  "אני מבין שאני צריך לשנות את ההשקפה שלי", הוא אמר לה בפעם האחרונה שניסה לפייס אותה. אבל היא לא מאמינה לו יותר. היא יודעת שהוא לעולם לא ישתנה. וכדי שהיא תוכל לחיות בכבוד, עם ראש מורם ובשמחה-
הוא צריך ללכת.

היא עוד לא יודעת מי יבוא במקומו.
אבל איש כזה לא ראוי לה. הגיע הזמן להזיז אותו, גם אם הוא לא מסוגל לדמיין את זה עדיין.