ספרים זה סטימצקי, ע' זו עבדות

היום (שישי 19.8) התפרסמה במוסף "סופשבוע" של מעריב כתבה על התאגדות העובדים החדשה של סטימצקי. כלומר, על העובדים שמנסים להתאגד כדי לשפר את תנאי ההעסקה המחפירים שלהם, ועל השוטים והעקרבים שבהם מייסרים אותם ברשת בתמורה.

כל מילה מצד נציגי ההנהלה בכתבה הזו היא עיוות וסילוף של המציאות. מדובר ברשת ענקית אשר משלמת שכר רעב למוכרים ולמנהלי הסניפים, נטולת כל אפשרות לקידום מעבר לניהול סניף (רוב המנהלים הבכירים הוצנחו מחברות אחרות- סלולר, פארם, יו ניים איט. מנהלת הרשת עצמה הוצנחה מחברת ביטוח). שכר מינימום, הפסקות קצרצרות, איסור ישיבה בזמן משמרת (!), יחס מזלזל ומנותק. חשוב לומר שבצומת ספרים המצב זהה, אגב. את סטימצקי עזבתי לפני שנתיים, ושמחתי לספר לכתב אלון הדר מ"מעריב" את שראו עיניי.

הנה הציטוט ה(כמעט)מלא מתוך דבריי, כפי שנכנס לכתבה:

ההנהלה, שזיהתה כי השכר הוא תשלום מעליב לעובדים, רבים מהם בעלי תואר ראשון במדעי הרוח, החליטה להפעיל שיטת בונוסים למכירת ספרים. רעיון מצוין, רק שהרשת החליטה להכפיף אותו למדיניות השיווקית שלה: חמישה שקלים למכירת ספר מתוך רשימת ספרי החודש שנקבעו ("ספרי תמר"). בשעה שהצרכנים מקבלים ספרים במחירי רצפה, נאלצו המוכרים בעל כורחם לקדם ספרים שלא היו לטעמם, בלשון המעטה. "בכל שבוע בדקו כמה ספרים מכרנו מהרשימה", מספרת נועה, שעזבה את הרשת לפני כשנתיים, והיום עובדת כעורכת במגזין. "מי שלא ימכור, ינזפו בו או יעיפו אותו. רוב הספרים ברשימה הזו היו ספרי טיסה. בתור מישהי שאוהבת ספרים אני לא רוצה להמליץ על ספר גרוע זה לדחוף לגרון כפית עם שמן מגעיל. הם לוקחים אנשים משכילים ואוהבי ספר והופכים אותם לרובוטים.

אבל זה גם עסק מסחרי.

"תבין, הייתי מוכרת מעולה. אנשים היו יוצאים אצלי עם ספרים בשווי מאות שקלים. אבל מבחינת הרשת, אם בסל של הקונה לא היה ספר שהופיע ברשימה, לא הייתי זכאית לקבל על זה שקל. בכל חנות בגדים הכי פרחית המוכרות מקבלות עמלה על מכירת בגדים. כל בגד. לא רק אם הן הצליחו למכור טייץ סגול עם נצנצים. איך יכול להיות ספר שיתאים לכל הלקוחות? התחושה היא שבסטימצקי מעדיפים אנשי מכירות על אנשי ספר. בגלל זה רשימות רבי המכר בישראל נראות כמו שהן נראות. הכותרים המובילים כולם מהרשימה. יש מעט מאוד סופרים שמנצחים את השיטה.

בגלל זה עזבת את הרשת?

"אם השכר היה הוגן, הייתי מוכרת ספרים עד סוף ימיי. אני אוהבת ספרים בלב ובנפש, ואין דבר שגורם לי להרגיש טוב יותר מאשר לשדך בין ספרים לאנשים. אבל בסטימצקי אין עתיד, אין קידום ואין פתח לתקווה. כמו באוהלים, גם כאן העובדים אמרו 'נשבר הזין'. רוב העובדים הם בעלי תואר ראשון ושני. מנהלת הסניף שלי, למשל, הייתה בעלת תואר דוקטור מהטכניון! אני יודעת בוודאות שזה לא רק בסטימצקי, שתי הרשתות אכזריות באותה מידה. גם בצומת ספרים אין לעובדים תקווה".

לחלק הראשון של הכתבה באתר NRG לחצו כאן.
הכתבה המלאה נמצאת במוסף "סופשבוע" של מעריב. שבת שלום לעובדים המתאגדים, אל תישברו. מגיע לכם יותר. הרבה יותר.

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “ספרים זה סטימצקי, ע' זו עבדות

  1. זוגתי תמיד אומרת שאם הייתה צריכה לעבוד בשביל כיף ולא בשביל כסף, הייתה מחפשת עבודה בחנות ספרים. אני חושב שאחרי שתקרא את הכתבה והפוסט שלך, היא תזנח את המחשבה הזו.

  2. שלום נעה,

    שני דברים מעניינים אותי, אם כי אולי יעניינו פחות אותך:

    1. מה המצב בארצות הברית? יש שם שתי רשתות גדולות למכירת ספרים (היו שלוש): בארנס אנד נובל ובוקס A מיליון.

    2. אני בהחלט חושב שהם צריכים להתאגד, אבל אני גם חושב שלא חייבים לעבוד שם אם התנאים לא טובים. מהבחינה הזו זה לא שונה מכל עבודה אחרת.

    הדבר שהצחיק אותי בכתבה זה שאיריס בראל אמרה שברגע שיעבור חוק הספרים (שאני פחות או יותר מתנגד לו) היא תעלה את המשכורות. זה נשמע לי קשקוש.

  3. לא מבינה איך המדינה הזו הגיעה למצב שבו שתי רשתות ספרים ממתנהגות כאחרון הבאסטיונרים. זה מביך, זה לא מכבד, וזה ברוטאלי ואלים. מדובר באלימות, נקודה.
    אני זוכרת את הסיפורים שלך מהתקופה שעבדת שם, ובאופן כללי מוצאת אבסורד בזה שדווקא בתחום הזה יש אומללות גדולה כל כך. זה בלתי נתפס, מבחינתי.

    פוסט חשוב, נושא חשוב. תודה

  4. שגיב- אני יודעת שזה אוטומטי אצל רוב הישראלים, אבל למה המצב בארצות הברית חייב להיות הדוגמה עבורנו? תראה לאיזה מקום נהדר הביאה אותנו השאיפה להידמות להם בכל.
    ו"לא חייבים לעבוד שם" זה יופי של דבר, כששוכחים שבוגרי מדעי הרוח מבוקשים בשוק העבודה הישראלי כמעט כמו אסטרונאוטים.

  5. קראתי את הכתבה העצובה. מכיר את הסיפור – מקרוב ומרחוק – כבר כמה שנים טובות. מחריד זו לא מלה, וזו כמובן לא הסיבה היחידה שאני מדיר את רגלי משתי הרשתות האלה שרק רווח לנגד עיניהן ולא אהבת ספר

  6. פינגבק: הדייג – לקט המלצות קריאה מס’ 46

  7. נועה תגובה לא פופולרית אולי אבל הנה…

    ברור שרשת תעדיף למכור מספר קטן של מוצרים אפילו עם שולי הרווח שלהם משני המוצרים זהים.

    כשאת מוכרת ספר שמתאים לבן אדם מתוך מגוון רחב שיש בחנות – חלק גדול מהחנות ומהמחסנים מוקצה להחזקת המלאי הזה. ספר שנמכר יום אחרי שהגיע לחנות – אין עליו עלויות אחסנה, ספירה ומיון. ספר שמונח על המדף – עולה לחנות כסף. (מה שנקרא בשפה של אנשים שלא למדו מדעי הרוח מלאי).

    יתרה מזאת אני די משוכנע שכשספר נמכר בהמונים יש לרשת הרבה יותר כח להשיג לעצמם שולי רווח גבוההים יותר. יוצא בזה שכשאת גורמת לבן אדם להעדיף ספרים "נדירים" על ספרים "מומלצים" את גורמת נזק למעסיק שלך. את אולי חושבת שאת מוכרת מצויינת אבל זה דיסוננס קוגניטיבי. נשמע לי שהרשת מעדיפה שתמכרי ספר אחד מהרשימה המומלצת מאשר 3 ספרים אחרים. אולי אגב זו הסיבה שחנויות קטנות לא מצליחות כי הם לא מבינות את המתמטיקה הפשוטה הזאת.

    ואגב אולי אם בתי עסק שמעסיקים בוגרי מדעי הרוח היו מצליחים יותר מבתי עסק שמעסיקים בוגרי מדויקים היה שינוי בשוק. נורא קל לבוא בטענות לכל העולם ולא לנסות להבין למה חנויות שבאמת רוצות למקסם רווח לא מקבלות את מה שאת אומרת.

    כל זה כמובן בלי קשר לנאמר על זכות העובדים להתאגד ולקבל שכר הולם לכל אדם על עבודתו (מה שעבורי הוא מובן מעליו)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s