בכל פעם אני מוצאת עוד חפץ או ספר שלא היו אמורים לחזור אליי ב-30 השנים הקרובות לפחות.
והנה, חזרו.
ינואר 2011: לאבא, איך ששמעתי על הספר הזה ידעתי שהוא תפור עליך. אוהבת אותך בהמראות ובנחיתות. בתך הבכורה נועה
הייתי אמורה למצוא את הספרים האלה בעוד 30 שנה, ואז הילדים שלי היו שואלים אותי "אמא, למה את בוכה?". והייתי עונה להם "שום דבר, רק כמה ספרים שנתתי לסבא מזמן".
והוא היה צריך להיות סבא נהדר. סבא מצחיק.
הוא היה צריך להיות סבא.
ולא.
נועה אסטרייכר | אחת העם 
עוקבת אחריךבנאמנות. את מצליחה לרגש ולעניין אותי. כסבתא, אני מאחלת לאביך, מכל ליבי, לזכות בחויית הסבתאות.
נהדר
עצוב. חיבוק
זה נפלא, אתם נפלאים. תמיד תהיו.
עצוב
אוי בובה.
משתתפת בצערך ומאוד מבינה ללבך.
לא ידעתי, נועה. אוף. כמה רע.
אני לא מצאתי נחמה מעולם. מקווה בשבילך שאת כן תצליחי.
אוהבת אותך!
חנה
לצערי הרב, אבא שלי היקר נפטר לפני כמעט שלוש שנים. לא עובר יום או לילה שאני לא חושבת עליו. הגעגועים עזים. הוא לא יהיה בחתונה שלי, הוא לעולם לא יכיר את הילדים שלי. החמצה ענקית. הוא חסר לי מאוד. לא רק היה אבא נפלא אלא גם חבר נפלא.