נורמה ג'ין שמנה דובה

אם מרילין מונרו הייתה מנסה להתחיל קריירה עכשיו, נניח ב-20 שנה האחרונות, לא היה לה סיכוי.

כל סוכן דוגמנות או משחק שהיה מקבל את התמונות שלה היה אומר: "יש לה כרס. ותחת ענקי. וזרועות שמנות. וצמיגים במותניים. ופולקעס של בהמה". והסוכן היה שואל את המזכירה שלו "תגידי לי, מה את שולחת לי תמונות של דבה כזאת?", והיא תגיד "לא יודעת, חשבתי שאולי היא תתאים למשהו". והוא נחר לה בטלפון- "תתאים למה בדיוק? לקרקס היפופוטמים?".

ואם מרילין הייתה מנסה לברר עם הסוכן לגבי עבודה, הוא היה אומר לה "תלכי הביתה, תורידי 20 קילו ותרימי לנו טלפון". מוכרות בחנויות היו אומרות לה "אין לנו במידה שלך". היא הייתה מנסה לסגור על עצמה את הרוכסן של מכנסיים מידה 44 בזארה ולא מצליחה. ומגיעה הביתה ומתנפלת על המקרר. אולי הייתה גם מקיאה אחר כך. או מרעיבה את עצמה עם תפוח אחד לכל אורך יום המחרת. היא הייתה צובטת לעצמה את הבטן והירכיים מול המראה, קוראת כתבות על אנשים שעשו שאיבת שומן וחייהם השתנו. גוזרת טיפים לדיאטה ומדביקה על לוח השעם בעבודה. אוכלת עוד פרוסה ושונאת את עצמה.

והיא הייתה מסתכלת על תמונות פפראצי של דוגמניות בינלאומיות בים וחושבת "אין לי שום סיכוי. לעולם לא אצליח להיראות כל כך טוב כמוהן".

 

אולי הסוכן היה זורק לה עצם, הפקת אופנה או שתיים, לא יותר. בכרטיס שלה אצלו היא הייתה רשומה כדוגמנית פלוס סייז. אף פעם לא הציעו לה שום קמפיין אחר. רק מידות גדולות, ורק אחרי שהורידה 5 קילו לפני כל קמפיין, לפחות. וגם אז, התמונות שלה עברו ריטוש. בעיתון היו מחליקים לה את הצלוליטיס, מעלימים את הקפלים בבטן. והיא הייתה יוצאת כמעט רזה, כדי לא להפחיד את הלקוחות עם שמנה כמוה. היא ידעה שהיא פריק שואו. שכשמזמינים אותה לתצוגות אופנה יצלמו אותה מהזווית הכי פחות מחמיאה ואז יפרסמו את התמונות ב"פנאי פלוס" עם כיתוב "שוק!" וכל הטוקבקיסטים יכתבו ששומן זה לא בריא ושהיא חייבת לעשות משהו עם זה כי היא נראית מזעזע. וחבל, כי יש לה פנים יפות. ומרילין תקרא את הטוקבקים ותאכל גלידה כדי לא לבכות.

(50 שנה למותה של מרילין מונרו)

מודעות פרסומת

17 מחשבות על “נורמה ג'ין שמנה דובה

    • מפחיד אותי שהבת שלי תחשוב יום אחד שרזה כל כך זה הכי יפה בינתיים היא עוד לא!!
      מרלין היתה מדהימה יפיפיה וסקסית להפליא!!

  1. דברי אלוקים חיים. קצנו באנורקסיות מעצבי האופנה, חובבי נערים כולם עד אחד. הבו לנו נורמה ג'יניות!

    • שקר "הפרוטוקולים של זקני קסטרו". חובבי המראה השדוף הם גברים סטרייטים שמעדיפים נערות על פני נשים בוגרות, כי אלו מאיימות עליהן.

  2. מסכימה עם מה שכתבת, אבל קצת סולדת מהצביעות: האם את לא עשית לפני הרבה שנים דיאטה רצינית כי נמאס לך להיות שמנמונת?

    • ל"אחת" היקרה:
      התשובה היא לא. מסיבה פשוטה – לא הצלחתי להתמיד בדיאטה אפילו יום אחד. למעט תקופה קצרה ביותר בשירות הצבאי, שבה הגועל שלי מהאוכל במטבח הצה"לי נתן את אותותיו, אני נושאת תמיד עודף משקל מסוים שנע בין 6-8 ק"ג, תלוי בעונה ובמצברוח. אין לי משקל בבית, כך שאני מגלה את זה רק כשהבגדים שלי לא עולים עליי, או לחלופין מצליחים להיסגר פתאום בקלות. וכן, יש לי בעיה עם חלקים מסוימים בגוף שלי. אבל סביר להניח שהייתה לי איתם פחות בעיה (הבטן, למשל) אם נשים כמו מרילין עדיין היו מודל יופי והיה מותר לבטן שלהן לבלוט קצת וזה אפילו היה נחשב נשי ויפה. אז לשאלתך: לא הייתה דיאטה.

      • נועה, הצלחת לתאר בפוסט שלך את מהות הבעייה. את ממש לא צריכה להתנצל. ולכל המגיבים שמתייחסים למס׳ ק״ג שנועה השילה או הוסיפה, חבר׳ה, זה לא העניין. העניין הוא ההשתעבדות של הנשים לצווי האופנה ושהן מוכנות לשלם על כך בבריאותן הגופנית והנשית. אין לי ספק שגם מרלין מונרו היתה קורבן בתקופתה.
        והמסקנות כתובות על הקיר.
        ולשם גילוי נאות, אין לי שום קשר לנועה, חוץ מזה שאני קוראת בהנאה ובהערכה את הפוסטים שלה.

  3. במקום זה היא זכתה לחיות בתקופה בה היא תואמת למודל היופי הנוכחי וכתוצאה מכך לחוות את כל הדכאונות וההשלכות הנפשיות שיש להיותה סמל מין, שנפתרו לבסוף על ידי התאבדות. איזה כיף לה ))):

    • מסכים איתך. כותבת הפוסט מניחה כמובן מאליו (כמו כולנו) שמרילין מונרו היא מודל של הצלחה. האם הייתה מצליחה גם כיום, עם 'נתוניה' הלא מושלמים? שאלה מעניינת, אך ודאי שאינה חשובה למרילין מונרו עצמה, לאור המחיר הנורא… ואולי, בהפוכה, היה כדאי לה יותר להישלח הביתה להוריד במשקל? מי יודע, אולי היינו מרוויחים עיתונאית מוכשרת עם עודף משקל מסויים…

  4. אחלה פוסט.
    עכשיו אני "אקשה" בשאלה בהמשך לתגובתך על דיאטות וכו': מה הכוונה שאת תמיד נושאת "6-8 קילו עודפים"? עודפים ביחס למה? מה המדד לפיו את מודדת את עודף המשקל לכאורה שקיים אצלך? האם זהו המדד נגדו את יוצאת בפוסט הנ"ל?
    יש לי חברות נשים מכל הגדלים ובעלות כל מבני הגוף. אני לא רואה אף אחת מהן כבעלת עודף משקל, גם אם היא "חורגת" מהמשקל ששמו לנו, הנשים, כמדד. אני מכירה נשים רבות שפקדו במהלך חייהן רופאים ודיאטניות שאמרו, "עלייך להגיע למשקל X". כמובן שהיעדים האלה מעולם לא הוסברו או הובהרו, ולרוב גם לה הושגו (היעדים שהושגו על ידי נשים שפחות או יותר הרעיבו את עצמן, התגלו ככאלה שלא ניתן לעמוד בהם לאורך זמן).
    מדברים איתנו על "משקל טבעי". אז נדמה לי שהמשקל שאת נושאת איתך הוא משקלך הטבעי, לא ככה? מעניין אותי מאיפה הגיע היחס של "עודפות", וכיצד נקבת במספר כמה מדויק: 6-8 קילו.

  5. עצוב שאג'נדה של דיכוי נשים שכובסה לתוך ערכי הרעבה ודיכוי הפכה להיות מיוצרת ומונכחת על ידי נשים לרוב.
    יוסי

  6. חסר לי פן מסויים במציאות הנוכחית שלא זכה לייצוג הולם בפוסט:
    שכחת את הטרנד הפוסט – מודרני הזה לפיו "הכל הולך". כן כן, אפילו נשים יפות יפות מלאות, עגולות ועסיסיות. מלאכיות בנות ימינו אנו שמצליחות בכל אשר תלכנה. מרינה מקסימיליאן, נועה תשבי, ביונסה, אדל ועוד רבות ומוכשרות המספקות לנו מודל נפלא לאמונה עצמית שלמה. אמונה בגופן, במי שהן, בכשרון הייחודי להן. בדברים החשובים באמת.

    ולפני שאמשיך- משהו קטן בנוגע לעיסוק המתמיד הזה בעצמנו- הוא הבעיה האמיתית שבבסיס הפוסט. ואף על פי שהוא מתואר כבעיה, הרי לדעתי יש משהו נורא אנושי בלמצוא בעצמנו פגמים; כולנו הרי ממש זכאים לכך. כל יישות שחבויה בכל גוף זכתה בחופש להחליט מה היא אוהבת בעצמה ומה היתה בוחרת לשנות (בוודאי גם ג'יזל הכחושה המצולמת בפוסט על אף גופה המשורטט משהו בוודאי היתה רוצה דווקא אף כפתורי יותר או משהו כזה…). החופש הזה לאהוב או לא הוא חלק מכבוד האדם.

    היום אני מבינה שהתובנה הזו היא חלק מהגיל. אני הגעתי אליה רק עכשיו ובחרתי לאהוב את הרוב. נשבעת שאני אוהבת את גופי יותר מאי פעם והוא יודע כי לא זכה באהבתי מן ההפקר. הוא עובד בשבילה בפרך כי אני סוג מכורה לספורט. אני עושה זאת בעיקר בשביל ההרגשה שאחרי וגם בשביל הבריאות והתרוממות הנפש הכללית. הספורט בצירוף תזונה בריאה יחסית אבל בעיקר שמחה (כן, תזונה שמחה. שאוהבת אוכל ולא כזו שנלחמת בו) הם אלה ששמים אותי כיום על הסקאלה של איפה שהוא בין נועה תישבי לג'יזל…. 🙂 וזה מרגיש טוב!

    זה גם המסר שאני מעבירה לבתי; קודם כל תהיי בנאדם וכו'. אחר כך תזהי את כשרונותייך ותדהרי איתם בכל הכוח קדימה ולמעלה. ורק במקום רביעי חמישי אני מגעיה להיכל הפיזי שלנו , החשוב לא פחות, ומצהירה בפניה שגוף שמח הוא גוף שמקבל ספורט ואוכל שעושה לו גם קצת חיינדעלך בנשמה.
    וכשהיא תגדל, אסביר לה שרק אנחנו מחליטות איך ומאיזו זווית לאהוב את עצמנו ושבעצם בכל הקשור לגוף האדם אין שום טרנד או תכתיב שצריך להשפיע מלבד בריאות ושמחת הגוף והנפש. נשמע קלישאתי אבל כשחוזרים על זה כמו מנטרה זה בסוף תופס.

  7. פשוט נהדר.
    אני בת 19, מסתכלת על התמונות של מרילין רק עכשיו, וחושבת 'וואו, מדהים. מדהים שאז הרשו לה להראות ככה'. מדהים כמו שהיום אפשר להתחבר לאינטרנט מכל מקום. זה מדהים מהסוג של 'חדשנות', של 'קדמה', של 'איך לא חשבו על זה קודם?!' – לאפשר לאשה להיות בדיוק מי ומה שהיא.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s