לא כתבתי שיר מאז 2006 (למעט שירי מחאה בחרוזים).
נדמה לי שזו הפסקה מספיק ארוכה בשביל לכתוב עכשיו אחד. בלי להתחייב לעוד, כמובן. אז הנה.
הזקן שעובר עם העגלה המשובצת
נכנס שוב לחנות וביקש
חמישה שקלים
זה כל מה שהיה לי בארנק
ברכה, ברכה לך, אמר, שמאלו מאגרפת את החמשקל וימינו תברכני
ואני מכל התודה והלא צריך, פתאום יצא לי
בסדר והרכנתי ראש תחת ידו הצהובה הגדולה
ברכה ברכה לך והצלחה בורוך אותו אודונוי אולוהוינו מוילוך העוילום
הצלחה
בריאות
פרנסה
זיווג
ילדים
בריאות
פרנסה
זיווג
ילדים
אמן ואמן
ואמרתי תודה ואמרתי אמן ופסעתי לאחור כשהוא תפס אותי לנשיקה בכל לחי
ברכה, ברכה לך את כמו בת שלי
ברכה, ברכה לך את כמו בת שלי
ואמרתי תודה ואמרתי אמן ושטפתי
את הלחיים בכיור כשהוא הלך כי
את הלחיים בכיור כשהוא הלך כי
אבא שלי מעולם לא הניח ידו על ראשי לברכני ולא נשאר לראות
בהצלחתי
בריאותי
פרנסתי
זיווגי
וילדיי
בהצלחתי
בריאותי
פרנסתי
זיווגי
וילדיי
ציור: איריס קובליו. לעוד עבודות של איריס
נועה אסטרייכר | אחת העם 
נועה יקרה, קודם כל שיר מרגש ומצמרר. כמו רגע הופעה ממימד אחר..
ותודה ותודה על שיתוף הציור שלי והקישור
חיבוק!
נהדר. והסוף כמו אגרוף.
יפה יפה.
מאוד יפה. ואני מתנצלת מראש אם את כלל לא מעוניינת בתגובה מסוג כזה אבל יש לי הצעות עריכה: הייתי מורידה את "כי", הוא ממש מחליש ובלעדיו האפקט הרבה יותר חזק, משאירה את שתי האמירות פשוט זו בצד זו. וגם מסיימת אחרי "על ראשי לברכני". השאר כבר ברור ומשתמע.
השיר באמת יפה. אני מצטרף להתנצלות וגם לדיון. נדמה לי שהשנויים שהצעת, כל אחד לחוד, משנים את משמעות השיר.
לגבי סיום השיר – "ולא נשאר לראות" הופך אותו לחלוטין.
ולגבי "כי" – נדמה לי שה"כי"הזה, והאופן בו הוא מחבר את שני החלקים הוא הנקודה הרגשית הכי חזקה בשיר.
מקסים ומרטיט את הלב.
הקווץ' בלב התחיל כבר בשורה שבה את(!) מרכינה ראש לקבל ברכה. נהדר וכואב.
אלוהים אדירים, בכיתי…
מרגש . את מוכשרת. תבורכי.
מצויין
חבל שעבר כלכך הרבה זמן
(ומסכים עם טלילה אי שם מעל)