בשנת 2006 הגעתי לעצרת הזכרון ליצחק רבין עם השלט הזה:
בכיכר נכחו באותה שנה המון אזרחים. אמנם לא עשרות אלפים, אבל נציגות תנועות הנוער הייתה רק חלק מהנוכחים ולא רובו המוחלט של הקהל. אנשים ניגשו אליי, הזדהו, עודדו, שאלו מה עושים הלאה, הסכימו, לא הסכימו – היה דיון. היה עם מי לדבר, והיה על מה לדבר. כתבים זרים ביקשו שאתרגם להם את הכתוב. צלמים צילמו. ליאורה לופיאן כתבה על השלט שלי בעיתון העיר (ז"ל) באותו שבוע. באותה עצרת החלטתי שתמיד אגיע עם שלט מהבית, אף פעם לא כחלק מקבוצה או תנועה, אף פעם לא עם שלט מודפס שמישהו אחר ניסח.
אתמול (12.10.13) נכחתי בעצרת הזכרון ליצחק רבין. זה השלט שהבאתי מהבית:
מכיוון ש-99% מכם לא היו שם אתמול, אספר שלולא תנועות הנוער, היו בכיכר מקסימום 150-200 בני אדם. באותו זמן, הסתובבו כמה מאות אנשים בכיכר הבימה סביב מיצג אמנות מברלין. אף גורם רשמי לא נכח בעצרת הזכרון: לא ראש העיר, לא חבר/ת מועצת העיר, לא חבר/ת כנסת ובוודאי לא חבר/ת ממשלה. אבל על האחרונים אין לנו מה להתפלא או להלין יותר מדי: הם יודעים שאינם רצויים שם.
אף אחד בקהל לא הביא שלט מהבית. ילדי תנועות הנוער נשאו במיעוטם שלטים מדולדלים עם הססמה המטופשת "לא ניתן להרים יד על הדמוקרטיה". רוב השלטים נותרו מיותמים בין מעגלי החבר'ה שהתקבצו מכל הארץ, לשבת ולקשקש על רצפת הכיכר ולהכיר בנות שוות משבט או תנועה אחרת. האווירה הייתה של מחנה קיץ בנוער העובד, אפילו נר אחד לא הודלק, אפילו לא בשביל הקטע. איש לא הקשיב לנאומים, שממילא לא אמרו דבר משמעותי. יוסי אלפי הקריא בדרמטיות גרוטסקית את נאומו של רבין בפני תנועות הנוער משנת 1994, שאג בכל המקומות הלא נכונים בנאום וגרם לי לזוע במבוכה. דוברת שלא תפסתי את שמה, בשביס לבן ושמלה לבנה, דיברה על ארץ ישראל ובירכה את המתיישבים (!) האמיצים (!) שמגשימים את חזון ארץ ישראל ומתיישבים בכל חור (כלשונה), ואז בירכה את עם ישראל ש"יהיה מאוחד". נציגי תנועות הנוער דיקלמו על הבמה כמו במסכת יום השואה של כיתה ג': "אנו, נציגי תנועות הנוער, נצמיח את הדור הבא של החינוך, (קוראים במקהלה אחידה של קולות מתבגרים צווחניים) ונשבעים לשמור על המורשת של השלום לנצח!" המון "נצח" היה בנאומים, ומה שהציק לי יותר הייתה העובדה שכמעט כל נאום הגיע לדיבורים על "ארץ ישראל". מדינת ישראל? ריבונות? משהו? אף מילה. ארץ ישראל. כי אין הבדל, לא? כי מה זה חשוב. כי לאף אחד זה לא אכפת ואף אחד לא טרח לבדוק מה השוני בין השתיים.
והתגובות לשלט שהבאתי? זהירות, כאן מתחיל הדכאון האמיתי: אין לכם מושג כמה ילדים בכלל לא הבינו מה כתוב. לא רק מבחינת המשמעות הכוללת, אלא ברמת הבנת הנקרא. "הכו על חטא"? פה הכשלתי אותם. לא היה להם מושג. לא מכירים את הביטוי. לא שמעו אותו ולא קראו אותו אף פעם.
חניך תנועת נוער: "מה זה "הכו על חטא"? (לבטא כמו שתה)
אני: להכות על חטא
חניך: מה זה?
אני: להודות במה שעשית, בפשע שלך. לבקש סליחה.
חניך: על מה?
אני: על רצח רבין
חניך: מי צריך לבקש סליחה?
– "מה זה בעצם אומר השלט הזה?"
– "לא הבנתי למי רשמת את השלט"
– "אז את בעד או נגד רבין?"
עצרתי לשוחח עם כמה מהם. ילדים טובים, באמת. בני 14, 15. נולדו אחרי הרצח. הם היו סקרנים, שאלו מה בעצם אני רוצה. הסברתי להם בצורה הכי פשוטה שאפשר: שהרוצח הגיע מתוך מחנה מסוים, המחנה הדתי לאומי. שחצי שנה לפני הרצח הייתה פה הסתה חסרת תקדים נגד רבין בגלל הסכמי אוסלו. שבראש המסיתים עמד אחד, שהיום הוא ראש הממשלה בפעם השלישית. שאיש, בוודאי לא נתניהו, מעולם לא הכה על חטאו, מעולם לא התנצל, מעולם לא השפיל עיניו בחרטה. להיפך – שהאשימו את מחנה השמאל בהסתה. שהאשימו את המתאבלים על רצח רבין בהדרת הימין, אותו ימין שרדף את רבין ואת השמאל באלימות קשה. שעד היום לא קם מנהיג בעל שיעור קומה דומה ובעל תכנית וחזון לטווח הרחוק, פשוט מפני שאף אחד לא רוצה לגמור כמו רבין.
והם, הילדים הטובים, לא הבינו על מה אני מדברת. אחד, בחור חמוד, אמר לי "סבא שלי אומר שבכלל רבין היה חולה סרטן והתאבד". אמרתי לו שיש יותר מדי אנשים שחושבים כמוהו, ושזה פותח פתח לחשיבה כאילו הרצח היה חלק הגיוני שאפשר להבין או לקבל אותו. אחת קטנטונת שבקושי הגיעה לי לכתף אמרה "אני בתכל'ס בעד הליכוד אבל זה לא בסדר לרצוח". עוד מישהו מלמל "עשו לנו גם פעולה והסבירו לנו שהוא היה בפלמ"ח ונלחם בשביל המדינה".
הילדים הטובים האלה, שהם באמת טובים (אלה שהולכים לתנועת נוער, שמאמינים ב"נצח" ו"לתת למדינה", לא אלה שמשתכרים בגינת שעשועים ודוקרים למוות את מי שמעיר להם להיות בשקט) הם בורים ועמי ארצות. ולא באשמתם: איש לא לימד אותם מה קרה פה. בכוונה. כל מה שהם יודעים על רבין זה שהוא היה ג'ינג'י חמוד שלמד בכדורי. שהוא היה בפלמ"ח ו"נלחם בשביל המדינה". שהוא היה רמטכ"ל בששת הימים. שהוא היה סבא טוב ושהנכדה שלו גם הייתה ג'ינג'ית ובכתה בהלוויה והיה לה נאום נורא מרגש. כולם יודעים לדקלם את "אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית". אבל אין להם מושג בשיט מה הם מדקלמים. מהי אלימות. מהו כרסום, מהו יסוד ומהי דמוקרטיה.
הם לא יודעים שאלימות היא מחיקת האחר. הם לא יודעים מה מלכתחילה הייתה המחלוקת בין מחנה השמאל ותומכי הסכמי אוסלו למתנגדיו. למה? כי אוסלו לא כלול בתכנית הלימודים. כי הפצע הזה עדיין מדמם ושורף, ובעיקר כי אוסלו זה "פוליטי". וידוע שבמערכת החינוך הישראלית, כל נושא שיש בו השקפת עולם שמאלית הוא "פוליטי". ימנית? ברוכה הבאה, היכנסי לתכנית הלימודים על תקן 'מורשת'. מסעות לחברון? קדימה לאוטובוסים. שמאל זה "פוליטי", ימין זה "חינוך לערכים". הסכמי אוסלו, על הכשלים שבהם, היו התכנית היחידה לעתיד שנרקמה במדינת ישראל ב-20 השנים האחרונות. תכנית טובה או רעה או מסוכנת או לגיטימית – אסור אפילו לדון בזה. כי "פושעי אוסלו לדין". הילדים האלה נולדו לתוך מצב נתון של הסכם שלום עם ירדן (מתנה מרבין, איזה נשמה הוא היה, אה?), לתוך סממאות כהנא צדק ופושעי אוסלו לדין – בלי שאף אחד יסביר להם למה כהנא טעה, ומה זה בכלל אוסלו, מי היו הצדדים ומה היה מונח שם על כף המאזניים ואבד, אולי לעד.
הם לא ראו את ההפגנה על המרפסת. לא שמעו את הקולות. הם לא חטפו יריקות בצמתים בגלל שעמדו עם השלט הלא נכון. אף מורה לא תספר להם באיזו מהירות אחרי הרצח עלתה בכנסת הצעת חוק שתגביל את טקסי הזיכרון ליצחק רבין לעשר שנים בלבד. הם לא יודעים כמה מחברי הליכוד היו תומכיה הנלהבים של ההצעה הזו. הם לא ראו איך פחות מחצי שנה אחרי, נתניהו ניצח עם תשדירי אימים של "פרס יחלק את ירושלים". לא מספרים להם כמה מהרבנים המובילים היום עמדו מאחורי גבו של יגאל עמיר. לא מראים להם את נתניהו שואל "כולם פה ליכודניקים?" ומוריד את השכפ"ץ לקול מצהלות הקהל. לא מראים להם גזירי עיתון עם כל מה שנתניהו ושלוחיו אמרו בחודשים שלפני הרצח. כי זה פוליטי.
כאילו הרצח הזה לא היה רצח פוליטי. כאילו מטרותיו לא היו מטרות פוליטיות. כאילו הרווח ממנו לא היה רווח פוליטי. לא מלמדים אותם שמאז יצחק רבין, 18 שנה הימין בשלטון (כולל ברק, הלא-שמאלני שקבר את השמאל) וטרם קמה אלטרנטיבה למהלכים שהוביל יצחק רבין. הם נולדו לתוך סטגנציה מוחלטת, לתוך מצב נתון של "ככה זה". הם לא יודעים מה נגזל מהם. הם לא יודעים כלום כי לא מספרים להם. בכוונה.
בפעולות בתנועה ובמערכי השיעור בכיתה הם לומדים שרבין היה בחור טוב, חמוד כזה, ג'ינג'י.
וזה באמת לא בסדר, להרוג אותו. אבל זה גם לא כל כך נורא.
נועה אסטרייכר | אחת העם 
מצמרר. מיאש. גם. כתוב היטב כרגיל.
שובר לב.
היי יצאתי בוכה מהעצרת .אני מוכנה לעמוד לידך בשנה הבאה עם שלט משלי באמת אבדנו ואבדה דרכינו .רחל.
פשוט מעולה.
מצוין ומדכא כראוי למציאות שאת מתארת בצורה כל כך חזקה ונוקבת.
אכן כתיבה מעולה, מצד שני היו גם פיגועים רצחניים באוטובוסים במסעדות ובמועדונים .. תקופה מורכבת
היי, מאוד קל להיות בחורה אינטליגנטית ומושחזת שמבקרת את זה שלא כל החניכים שהגיעו לעצרת (שכמו שאמרת, היו הקהל העיקרי) יודעים לנתח את כל משמעויות הרצח. בתור מדריך, מודה שזה נכון.
להגיד שבתנועה שלנו, הנוער העובד והלומד, מחנכים רק ל"רבין היה ג'ינג'י שאהב טניס" זה גם שקר, זה גם עיוות של המציאות וזה בעיקר מעצבן.
זה מה שהרגשת אתמול בעצרת, שתנועת דרור ישראל הייתה המארגנת הראשית שלה? זה מה שחשבת?
החניכים שלי ראו את ההפגנה בכיכר ציון, בזום אין ובהילוך איטי
החניכים שלי קראו את המאמר של אריאל שרון יומיים אחרי הרצח (בואו לא נעשה חשבון מי הסית ומי לא)
החניכים שלי בוחרים לקיים טקס רבין בעיר שלהם כי לעירייה לא אכפת
החניכים שלי, למרות שבבית מחנכים אותם למשהו אחר, בוחרים להיות פוליטיים.
פוליטיים על אמת
וכמו החניכים שלי יש עוד הרבה.
אז קודם כל אני אספר- יש מי שנאבק את המאבק שלך
ודבר שני, אני מזמין אותך להיות שותפה בעיצוב הזיכרון של הצעירים והנוער בחברה הישראלית.
בתנועה שלנו נאבקים על זה בלי הפסקה.
מעודד ומרגש. חזקו ואמצו.
כחניכה ומדריכה בתנועת הנוער העובד והלומד – שלקחה על עצמה את העצרת, אני יכולה להגיד שעברתי בחודש שלפני העצרת אין ספור פעולות על התהליך שהחברה הישראלית עברה בתקופה שקדמה לרצח (הייתי אז רק בת שנה ועם משפחה שרק עלתה לארץ אז בבית לא דיברנו על זה מעולם) ועל תורת המלך ועל תג מחיר, ועל רבין. הלכנו לשני אוהלי זכור – בב"ש (למרות שאני מדריכה באשדוד) ובכיכר, בשבוע שלפני העצרת. דיברנו על זה עם החניכים כל כך הרבה.
זה נכון שאחת הדרכים להביא את החניכים הצעירים יותר (14-15) לכיכר היא להגיד "אתם תפגשו שם את החברים מהמד"צים!" אבל זה פשוט טעות, מה שאת אומרת. את הסרטון של ביבי עומד במרפסת ראיתי בפעולה שעברתי ובפעולה שהעברתי, על חייו של רבין העברתי תערוכה בכיכר בשנה שעברה (תערוכה שעומדת בכל שנה), גם באנגלית!
הילדים האלה הם מלח הארץ – לא כי הם קמו מהמחשב פעם אחת בשנה כדי לפגוש את החברים שלהם, אלא כי הם באים פעמיים-שלוש, אם לא יותר, בשבוע כדי לעבור פעולות על נושאים פוליטיים (אלא אם הם בצופים, ואז… לוקח להם 18 שנים להגיע לעצרת, אבל לפחות הפעם הם הגיעו והם לא צופים מהצד יותר) והם משקיעים מהזמן שלהם כדי לבוא מיד אחרי הלימודים (שנגמרים בארבע) לקן ולהדריך ילדים בגיל יסודי… בהתנדבות. ואין לך את הזכות לקחת מהילדים האלה את הקסם שלהם. הם יותר מרק "הנוער שלא שותה ומרביץ לזקנים בפארקים"… הם הנוער שלא חושב רק על עצמו.
ואני אולי בקושי בת 20, אבל הנוער הזה, החניכים שלי, הם כמו הילדים שלי. ואפילו שלהכות על חטא זה ביטוי ממש מוכר – זה לא מה שמעיד על הלב שלהם, ועל מה שהם לומדים. יש כל כך הרבה נושאים שלמדתי במחנות קיץ (פוליטיים שלא קשורים לאף תנועת נוער) שלקח להם שלוש שנים לחלחל. אז קצת קשה לצאת מהקוביה שמערכת החינוך בנתה והזיכרון שמעצבים בבתי הספר. דרור ישראל עושה המון כדי לעצב מחדש את הזכרון הזה.
אלה שלום,
כתבת יפה מאוד ואני מלא הערכה לפעולות שאת מתארת, שלך ושל אחרים. גם כל מי מחניכיך שהגיע בהחלט ראוי להערכה. הבעיה היא ש"דרור ישראל" מבקש לייצר אחדות לאומית ע"י הפרדת המאבק על הדמוקרטיה מהכיבוש. זה פשוט לא יכול ללכת. אי אפשר להיאבק על זכויות אזרח ואדם רק בצד אחד של הקו הירוק. זה מסר שסותר את עצמו באופן הכי ברור. לא יכולה להיות דמוקרטיה רק לקבוצה אחת. גם על כך רבין נרצח והמסר של עצרות "דרור ישראל" מנסה בכח להתעלם מכך. על כן רבים מאיתנו לא הגיעו למעמד הזה שעומד בסתירה למה שרבין ניסה לקדם בהסכמי השלום שחתם. חזק ואמץ -דודו
את צודקת שהנוער הזה מקסים, את גם צודקת שהנוער העובד עושה מאמץ לעצב מחדש את הזכרון הזה ולשאול שאלות יותר רחבות, פוליטיות וחשובות. עם זאת, העצרת הנוכחית הייתה בעייתית. ולי באופן אישי, וגם לחבריי לקומונה, היה מאוד קשה לראות את זה ולחשוב על חניכות בעצרת. דרור ישראל או הנוער העובד והלומד, על אף הניסיון הטוב שלהם צרכים לשמוע גם ביקורת. ונכון, הכותבת ממורמרת וצריך לצאת מזה, אך לא דרך הצדקות אלא דווקא על הדרך של שיתוף פעולה. היא ואת מסיכמות על חשיבות עיצוב התודעה של הנוער, אתן צריכות לדון יותר ולהיאבק יותר על הדקויות שבתוך כך. אני בטוחה שגם לך וגם לה יהיה עוד מה ללמוד. וגם לעושי העצרת.
גם לי הייתה בעייה לראות את ההכללות ונפנופיי הידיים שהיו בעצרת,
גם לי נמאס מהסיסמאות.
אחד הדברים היפים שאנחנו יכולים ללמוד מהמחאה החברתית היו מעגלי הדיון, איפה הם?
איפה האמירות המורכבות?
אני חושב שאלה צודקת
אני מדריך חדש בתנועה בן 15 ואני עובר ומעביר פעולות שמתקשרות לרבין ולערכיו
בנוסף בכיתתי אני וכמה ילדים אחרים מן הנוער העובד מנסים להציג לכיתה את התמונה גם מצד שמאל
העברנו שיעור בבוקר שמדבר על ההסתה שגרמה לרצח והראנו את ההפגנה ואת בכירי הממשלה עומדים על המרפסת
אני וחברי לכיתה נולדנו 3 שנים אחרי הרצח, בבית הספר לימדו אותנו רק את סיפור החיים שלו בצורה הפשוטה ביותר, ללא דעה
אם תבדקי את התגובות תראי שרוב התגובות הן של בני נוער מתנועות "פוליטיות" כמו הנוער העובד
אף אחד לא אמר לנו להגיב כאן, אנו עושים זאת מיוזמתנו האישית בלבד
בגלל שאכפת לנו!
לדעתי העברת דרך רבין לחניכים צעירים בפעולות גם אם לא אומרים את השם רבין היא חשובה מפני שגם אם הם אינם מודעים לכך הם לומדים דברים על שוויון, דמוקרטיה, קבלת השונה ועוד המון ערכים חשובים.
אני רוצה להגיד בסך הכל
שיש גם עתיד "פוליטי" למדינת ישראל
בתור מדריכה גם התנועת נוער "המחנות העולים" אני מסכימה איתך לחלוטין, חלק זה של הכתבה שלך היה לקוי, אנו המדריכים אשר נולדנו לפני הרצח משתדלים להילחם במצב אשר קיים היום ולא פחות חשוב להגיד שרבין היה איש טוב.
והמצב שאת מתארת עם רבין קיים בכל דבר כמעט היום הבורות של הנוער היא נכונה וכואבת אך אני לחלוטין מסכימ ה עם ההזמנה של מור בואי ותעזרי לנו לשנות את המצב המעובת שניקלנו אליו כמדינה כי גם כל זיכרון יש לנוט שני צדדים ותמיד יש צד שהוא יותר חזק שיותר שומעים אותו אז אני לחלוטין מזמינה אותך להיות פוליטית בתוך תנועות הנוער.
באיזה מחי יד מחקת כמה ראשי ממשלה ומנהיגים אחרים. לא כי הם היו מהימין או השמאל, פשוט כי הם לא היו רבין ולא נרצחו.
שהרי ברור שבן גוריון לא היה גדל קומה (הוא אפילו היה די קצר) והגיע לרבין רק לכתף. הוא לא היה חצי מהמנהיג שרבין היה, הוא גם לא חשב קדימה מעבר ל-10 שנים הבאות כמו רבין, שבחן את האופציות ל100 השנים הקרובות. כי הוא לא היה רבין, רק איזה בן גוריון אחד.
גם בגין שפינה יישובים ושטח עצום בשביל שלום עם מצרים, שאיחד את העם במסרים שלו, שפרש כי הקרעים בעם היו דבר שלא יכל לסבול יותר היה אדם קטן. הוא היה צנום והוא לא היה פלמ"חניק. והוא לא היה רבין, הוא היה בגין.
אפילו שרון, שהיה יותר גדול מרבין (לפחות פיזית) לא עשה דבר מכל הדברים שרבין עשה. הוא לא פינה יישובים (פיזית, תוך עימותים ויצירת קרע בעם) בשביל השלום, הוא לא פנה כנגד אותם "מתנחבלים" שאותם הוא עצמם שלח להתיישב בחבל עזה וגוש קטיף, הוא לא חשב קדימה.
אה, וכמובן שלא היה שלטון שמאל מאז רצח רבין. כולם היו ימין או בובות של הימין – אולמרט, ברדק, שרון… הם היו ימין, כי הם היו פחות שמאל מרבין.
כן, רצח של מנהיג הוא דבר מזעזע.
רצח של מנהיג בשל דיעותיו הפוליטיות (ולא, למשל, בשל עריצותו ודיכוי רצון העם בידיו) הוא דבר שיש להוקיע בכל לשון.
עם זאת, גלוריפיקציה של מנהיג *בשל* העובדה שנרצח נותנת כח יתר בידי הרוצח שלו, הוא ולא אחר, כי אותו ואת המעשה שלו נזכור – על פני כל דבר אחר שרבין עשה. כי אם תשאלי היום כל אדם בגיל 25 ומטה, מישהו שלא באמת התחבט בשאלה "למי להצביע" כשרבין נבחר, מישהו שלא שמע את ההצבעות בכנסת על תכנית אוסלו, מישהו שלא היה בהפגנות נגד התכנית "מי היה רבין" תשמעי את התשובות שהעלית קודם; ראש ממשלה שנרצח בגלל הסכם אוסלו, הוא היה פלמחניק ורמטכל בששת הימים וג'ינג'י ולנכדה שלו קוראים נועה. אף אחד לא זוכר דבר מיתר הדברים שהוא עשה, יתר הדברים שהוא אמר, מי הוא היה באמת.
והפוסט שלך כאילו בא לאמר "אתם! ששכחתם שהוא נרצח! בושו והיכלמו לכם על זה שאתם לא כאן, להזכיר לכולם שאנחנו עוד חיים ובועטים!". את יודעת מה? המשכנו הלאה בחיים, כי להעלות את זכרו של רבין במשך חודש כל שנה לא יחזיר אותו מהמתים, לא יעלה אל שולחן המשא ומתן את הסכם אוסלו ולא יביא לכאן את השלום.
יאיר, זה בדיוק ההבדל: בן גוריון, בגין ושרון לא נרצחו ע"י מי שלא הסכים עם מהלכיהם. זו התורה כולה.
וכן, אולמרט בא מהליכוד, שרון בא מהליכוד, וברק…בטחוניסט שבינו ובין שלום אין שום דבר. האיש מתפרנס ממלחמה.
איחד את העם? בגין?? אתה לא קצת מתבלבל?
יאיר, נכון, היו כאן עוד כמה מנהגים משיכמם ומעלה חוץ מרבין. נכון שכל הקטע הזה של פסטיבל- רבין קצת יצא מפרופורציות, ונכון שההתעסקות ברצח לא תשיב אותו מן המתים- או אפילו תחייה את תהליך השלום.
ובכל זאת, הטרגדיה שברצח רבין היא קצת יותר מטרגדיה של רצח של סבא חביב, ג'ינג'י ובוגר הפלמ"ח. הערך המרכזי שראוי בעיני לציין בארועי השנה לרצח רבין הוא בעצם מה שקוראים לו בפלצנות משהו "רצח הדמוקרטיה הישראלית". כי אם אדם נבחר ברב קולות ובסוף נרצח על תהליך אותו ניסה להרים- הרצח הוא כבר לא של האדם הפרטי, זה שבוגר הפלמ"ח, ויש לו נכדה בשם נועה, והוא גם היה ג'ינג'י. זה של ההחלטה של הקולקטיב, של בעל זכות הבחירה- כי אם לא תבחרו את מי שאני רוצה- אני אדאג שמי שאתם רוצים לא יהיה בשלטון, או בחיים…. (אגב עוד הוכחה לך שהדמוקרטיה הישראלית נרצחה עם רבין- מאז הרצח אף ממשלה לא הצליחה להשלים קדנציה של 4 שנים)
הסיפור של רצח רבין צריך ללמד אותנו כמה דברים מעבר ל"לרצוח זה לא בסדר", כי את זה יכול ללמד אותנו כל רצח באשר הוא- החל מרצח קין את הבל ועד לילדים שנרצחו כשאבא שלהם זרק אותם מראש מגדל גבוה. רצח רבין מלמד אותנו משהו אחר- על זכות הבחירה. על היכולת שלנו, כעם, להגיד "לא יהיה". על קריאה של תמרורי הזהרה- ונכון שזה נורא קלישאתי- אבל הכתובת בהחלט הייתה על הקיר (ובאותו עניין- התייחסות וטיפול בקבוצות קיצון). שכנו שהיד שלחצה על ההדק רחבה בהרבה מזו של יגאל אמיר…
צודקת הכותבת בעניין אחד עיקרי- שכחנו… וסלחנו… על דברים שאסור היה לנו. כי אם בהתחלה היה מאוד ברור לכול נו שרוצח רבין ירקב בכלא בבידוד- אז זה לא קרה. בהתחלה נתנו לו להתראות עם אנשים אחרים, אח"כ להתחתן ועוד להביא ילד לעולם. אז העבירו אותו לתא עם שותף ועוד כיוצא באלה. למרות שאסור היה לנו לסלוח.
תיארת להפליא את "אחדות הסלפסטיק" הזו מבית מדרש עבש והזוי. עצוב שלכך זה התגלגל ונקווה שימשכו הניסיונות לחלץ את הכיכר והאיש מאחיזת "דרור ישראל" ולפיתת "ארצישראל" ולהחזירה לריבונות של מדינת ישראל, דמוקרטית, יהודית וחופשית.
יש מדינה, קוראים לה ארה"ב.
רצחו שם נשיא – ג'ון קנדי.
הוא היה נבל. תיכנן את רצח פידל קסטרו, לא הצליח לו.
אחד ממעריציו של קסטרו רצח את קנדי. אירוניה היסטורית.
אבל האמריקני הממוצע לא מבין את זה, לא יודע את זה, לא קולט את זה.
מבחינתם זו "קונספירציה", והרצח בוצע על ידי "מטורף בודד", וג'ון קנדי היה "חתיך" שסימל "תקווה".
בהשוואה לאמריקנים, מצבנו כנראה לא רע בכלל.
מי שרצח את רבין נמצא עכשיו מאוחרי סורג ובריח,
הממשלה ובראשה ביבי לא אשמים ברצח, יש קטעי וידאו מהתקופה שלפני הרצח – שביבי דורש מהקהל להפסיק לקרוא לרבין בוגד ואינו ממשיך לנאום עד שהם לא מפסיקים – כמובן שאף אחד לא מראה את הקטע הזה..
רבין היה איש טוב, חכם, עם כוונות טובות וזו אכן מכה קשה לדמוקרטיה הישראלית הרצח – אבל אל תהפכו אותו למשהו שהוא לא.
רבין לא הביא את השלום, לא היה מביא את השלום ובתקופתו היו הכי הרבה פיגועים.
הסכמי אוסלו היו שטות גמורה ולא הובילו לכלום.
להגיד את זה וללכת מלפני ארון קבורה, להגיד את זה ולעמוד בכיכר עציון מעל שלט שעליו כתוב "רב המרצחים"(הכוונה לערפאת, אבל הקהל קורא רבין בוגד מתחת) ולנאום, להגיד את זה אבל לא לעצור את הציבור שאתה אמור להנהיג מלעשות הסתה שהובילה לרצח…זה הופך את הדברים לציניים…האשמה נמצאת אצל הרבה אנשים, ברמות שונות…ובנימין נתניהו- מנהיג ציבור פוליטי גדול- חייב גם הוא להכות על חטא…אולי אחרי 18 שנה הגיע הזמן
מי צריך לבקש סליחה? אולי אתה?
למה לביבי היה אסור ללכת לפני ארון הקבורה של השלום (ולא של רבין) אבל לכם השמאלנים היה מותר ללכת לפני ארון הקבורה של בגין ושרון ב-1982?
למה אסור לביבי לעמוד על המרפסת ולהתנגד לאוסלו השיקרית והארורה ולסוכן השב"כ "שמפניה" מותר להניף כרזה ממול של רבין בכאפיה, לכנות את רבין בוגד ולקרוא לרצח ערפאת? הרי ברור כשכל הפרוזקטורים מכוונים למרפסת אז אלה שלמעלה לא רואים את מה שקורה למטה עם סוכן השב"כ וחבר מרעיו.
נתניהו מסביר מה קרה בכיכר ציון ותוקף את הסתת השמאל
"מעשהו של אחד" – הכוונה מעשהו של סוכן השב"כ אבישי "שמפניה" רביב.
האשמה נמצאת רק אצל הרוצח. הויכוח הפוליטי אף שהתחמם והתעצם היה ויכוח לגיטימי והוא גרף את שני הצדדים. גם השמאלני כולל רבין כינו את אנשי הימים בכל מיני כינויי גנאי. אז למה לא להכיל את האשמה ברצח על עליהם? אתם שמאלני היקרים מביאים את הויכוח אד-אבסורדום, כשאתם מפילים את כל חבילת הקלפים שלכם באחת. משמע, גם את עצמכם.
על מה נתניהו צריך להכות על חטא? על שקרה לנהל ויכוח פוליטי חריף ולגיטימי ודחה את ההסתה משני הצדדים?
אפילו שלי יחימוביץ ברגע של הגינות מדברת אמת:
אתם לא טועים, אתם מסיתים !!!!!!
ביבי: "רבין לא בוגד, הוא טועה"
יש אנשים שפויים בקהל…
סוף סוף דיבור לעניין פה…קל מאד לקרוא לביבי מסית. ביבי הגדיר את זה יפה בסרטון: הוא היה היה יריב פוליטי.
יריב פוליטי לא אומר בוגד. זה אומר דעות אחרות כשכל צד מנסה להביא תומכים לדעות שלו.
כמה שאתה מצחיק, יש תמונות שהתפרסמו ובהן נתניהו פוסע בתהלוכה כשארון קבורה מול פרצופו וחבל תליה לצידו. הוא לקח חלק פעיל ביותר בהסתה . הוא עמד וחייך בהנאה כדרכו.
כמובן שהוא מכחיש, מה יותר נח עבור שקרן שכמוהו מאשר להתעלם לחלוטין מהוכחות מצולמות?
מי שלחץ על ההדק נמצא בכלא, כל הקהל המתועב שעודד אותו בדרכו עדיין חופשי ומאושר.
וזו גבירותי ורבותי בדיוק ההוכחה לשטיפת המוחה שהשמאל עבר מאז רצח רבין. מישהו יודע מה היה כתוב על הארון? היה כתוב "רבין ממית את הציונות". כלומר, ארון הקבורה היה של הציונות ולא של רבין. כל כך קל להגיד את הדברים ה"נכונים" פוליטית ולהאשים את הימין בדברים שהוא לא עשה. אולי באמת צריך ללמד בבתי הספר יותר על הימים שלפני רצח רבין כדי שהשמאל כבר יפסיק להגיד שטויות.
רצח רבין היה מאורע מזעזע. למאורע היה אחראי איש אחד מהשוליים הקיצוניים של הימין. רצח פוליטי הוא דבר נורא וכמובן שלא התבצע בחלל ריק. אבל חשוב גם לא לבדות היסטוריה ולהמציא דברים שלא קרו.
"רבין ממית את הציונות"!
מה שנכון נכון!
הסכמי אוסלו היו כזו שטות שהיום ממשלת הימין נאחזת בהם כטובע בקנה קש רצוץ. למעשה הם אלו שמפרידים ביננו היום בין מדינה דו לאומית וסופו של המפעל הציוני.
נתניהו ידע בדיוק כמה אלימות היתה ברחוב,בתקופה הזו, נתניהו ידע בדיוק מה היה רשום בשלטים של המתנחלים שאפשר היה לראות בעיקר ברחוב של רבין. נתניהו היה זה שהאשים את ממשלת ישראל באופן ישיר בפיגוע בקו 5 כאשר הגופות עדיין לא התקררו ברחוב, ואמר שהממשלה העדיפה את האינטרסים של תושבי עזה מאשר את ביטחונם של אזרחי ישראל. (הוא התייחס להחלטה שנגעה לעזה, כאשר המתאבד בא בכלל מהגדה, אבל עובדות אף פעם לא היו חשובות בעיניו). הדברים שודרו במבט לאחר הפיגוע, ובטח נמצאים בארכיונים רק שלעולם לא ישדרו אותם שוב. אולי זו לא הסתה לפי הספר, אבל הוא ידע שיהיה איזה רב שישמע ויבין שאפשר להוציא דין רודף.
בתגובה לסרטון הזה וכנציג ציבור השלום אומר לך שביבי שקרן!
אז שיקרת … למה? יש חדש בזה?
האמת של רוזן.
בשמונה עשרה שנה האחרונות, הטקס לזכרו של ראש הממשלה שנרצח, יצחק רבין, היה ועודינו, כינוס פוליטי.
אממה, אותם אנשים מהכינוס הבינו כבר לפני עשור, שניכוס הרצח לארגונים פוליטיים, לא השיג את המטרה !!
עובדה – רוב האנשים (גם מהמחנה שלהם) יודעים שזה טעות, ולא מגיעים לטקס הזה.
זיכרון הרצח נחלש מאוד, ועוד ימשיך להחלש, בגלל אותם האנשים, שמתביישים להודות בטעות.
קשה מאוד להחזיר זיכרון הרצח לעם. הרצון להדיר את העם מהזיכרון נבע בתחילה מכעס, מרגש הנקמה הקטנה.
אבל ההפסד הציבורי גדול מהרווח של אותם הפוליטיים.
תודה על ההקשבה, והרצון לשמוע דעות שונות.
מוחמד רוזן
על זה נאמר, הפוסל במומו פוסל. הרי טקס הזכרון ליצחק רבין מתחילתו היה טקס הזכרון להסכמי אוסלו ולאידיאולוגית השמאל. מה בין זה לבין כרסום יסודות הדמוקרטיה? מה למדים מ"הכאה על חטא" חוץ מזה ש"ימין זה רע" ו"שמאל זה טוב"? עם כל כשלונותיו והדברים הרעים, ביבי לא הסיט לרצח רבין. אידיוט אחד ממחנה גדול רצח אותו. את יגעל (כן, עם 'ע') אמיר אף אחד לא רוצה באותו מחנה. אידיאולוגית, לא היו חייבים להסכים עם רבין, וזה שהוא נרצח לא משנה את העובדה הזאת. פרס הפסיד בבחירות לא בגלל 'מסע ההפחדה של ביבי' אלא בגלל שהורים פחדו לשלוח את ילדיהם לבית הספר.
היו חברי כנסת מהימין שהגיעו לעצרת בשנים בעבר, אך הם הבינו מהר מאוד שהם לא רצויים. ואגב, לשם השוואה, בארה"ב בקושי שמים לב ליום רצח קנדי. לא שאני בעד לבטל את הטקס, אני אבל מאוד בעד זה שיהפכו אותו לטקס זיכרון ולא טקס השמצת הימין.
(כמו כן, להאשים את ה"ימין" ברצח רבין זה כמו להאשים את מחסום ווטש בפיגועים)
יגאל אמיר לא פעל לבדו, היו לו משת"פים לא מעטים, היו לו רבנים שנתנו לו את ההכשר, מה שאתה קורא "ימין" מעולם לא הקיאו את הללו מתוכם.
ואני חותם לך שלו מחר יחתום ראש ממשלת ישראל על הסכם שמחזיר את רוב שטחים, מה שיקרה בוודאות במוקדם או במאוחר, האלימות וההסתה וניסיונות הרצח יחזרו. הסיבה היחידה ששקט היום בחברה הישראלית היא שהימין האלים מבין שהוא ממשיך לשלוט.
תמשיך להזות אם זה מביא לך חמלה ומסכנות.
אבל השמאלני לעולם אל תסתמך על עובדות!!!
פוסט חזק. עברתי אתמול במקרה בכיכר, לא ידעתי שיש עצרת. היא איבדה את החשיבות שלה בשבילי. הזדעזעתי מרצח רבין לפני 18 שנה, ואם אני באמת נזכר במה שקרה אני יכול לבכות. אבל לשמוע שוב את אותה הממלכתיות והשבלונות והקלישאות לא הזיז לי כלום. בצורה אירונית, העצרת הזו הורגת את מורשת רבין ואת השלום. בדיוק כמו ביום השואה או ביום הזיכרון, במקום להבין את התמונה הגדולה וההשלכות שלה על ההווה ממשיכים להתעסק בפני השטח מהעבר, הכל למראית עין, לעשות "וי" כדי שנוכל להמשיך למחרת כאילו כלום. אם זה היה תלוי בי, ביום השואה היו מדברים על גזענות ומחנכים לטולרנטיות, וביום רצח רבין היו מדברים על אלימות ומחנכים לשלום. פאקיט, אם זה ממש היה תלוי בי, היו עוסקים בזה כל יום.
אכן ניכר שעברת במקרה.
אמנם היו נאומים על הבמה שהיו על גבול הטשטוש והממלכתיות, אבל יאיר צבן ורכזת ההדרכה של הקן הערבי בנוער העובד דיברו בדיוק ללבך.
מסכים שהחשיפה לעצרת בתקשורת הייתה בינונית, אבל גם זה קשור בכסף והתעניינות כתבים. מזמין אותך בשנה הבאה לדרוך באוהל זכור שמפעילה תנועת דרור ישראל בכיכר, לעבור הדרכה על התערוכה שעומדת שם ולשוחח עם מבקרים נוספים ומדריכים.
זה תלוי גם בך.
אכן אסון, שלא מלמדים את הילדים את הנרטיב השקרי והמסית שלך.
והנה העניין. אפילו את, לו יש לך אינטגריטי, חייבת להודות שהקשקוש שכתבת כאן, הוא בסופו של דבר נרטיב ואינו אמת היסטורית אחת, יחידה ומוסכמת על כל. וזאת משום שיש המונים שחיו אז וזוכרים את התקופה אחרת לגמרי.
דוגמה לאמת היסטורית שאינה נרטיב: היו המון אוטובוסים מפוצצים בתקופה שמיד אחרי אוסלו, תחת ממשלות רבין ופרס.
לו הייתי אומר בוודאות (ולא רק מצביע בהגיון על כך) שהסיבה היא אוסלו, זה היה נרטיב גרידא. אני לא אומר זאת, אלא רק מצביע על העובדה המובהקת- אוטובוסים התפוצצו. תעשי עם זה מה שאת רוצה
לא הבנתי מה זה קשור…היו גם אוטובוסים מפוצצים בממשלת נתניהו…
זה אומר שצריך לעשות לו עצרת?
התבלבלת…העצרת היא מכיוון שהיה רצח פוליטי, הסתה פרועה וזילות של הדמוקרטיה במדינת ישראל- ורוצים להיאבק בדברים הללו…
לא נורא…
אנא אל תשכתב את ההיסטוריה.
בתקופת רבין ופרס היו 14 פיגועי התאבדות עם 137 הרוגים.
בכהונת ביבי הראשונה היו 7 פיגועים עם 27 הרוגים
אגב המספרים בהחלט לטובת ביבי לעומת ברק או שרון, גם בכהונה השניה והנוכחית
http://he.wikipedia.org/wiki/פיגועי_התאבדות_בישראל
ההסתה היחידה כאן היא כמובן של השמאל שחוזר שוב ושוב על המנטרה של הרצח הפוליטי וההסתה הפרועה,נגאלו שיגאל עמיר לא בא משולי השוליים הקיצוניים
אבי קצת בעייתית התגובה שלך לא ממש מסתדרת עם העובדות. פיגועים בודדים, סכינים או מארבי ירי בשטחים, היו לפני בחירת רבין. למעשה הם זרזו את בחירתו. אוטובוסים התחילו להתפוצץ לאחר הטבח במערת המכפלה, לא בקשר לאוסלו אלא רק בגלל הטבח. כשערפאת ראה שרבין מבליג הבין שיש לו עסק עם מישהו שבאמת רוצה שלום והפיגועים פסקו. לאחר רצח רבין פרס התמנה והורה על חיסול המהנדס יחיא עיאש. החיסול הצליח ובעקבותיו חודשו הפיגועים. פשוט וקל. לאחר הבחירות נבחר נהנתניהו ואז החלה תנופת בניה בשטחים שהכפילה את אוכלוסית המתנחבלים מ-130,000 לכ-250,000. הפלשתינאים הבינו שעובדים עליהם. כמובן שאז נכנסה גם פריצת מנהרותהכותל ״סלע קיומנו״ ״צור מחצבתנו״ או להיפך. הסכם וואי שבו נהנתניהו נאלץ לוותר על חברון ומיד כשחזר לארץ תקף את אסמול. אלו העובדות. תעשה עם זה מה שאתה רוצה.
נועה, מלים כדורבנות. העברית הולכת ומידרדרת והבורות, האלימות והכלום הולכים ומשתלטים. העצבת וטלטלת אותי.
ושוב: גם כאן בתגובות, מגיע הימין המסית וטוען שהשמאל מסית נגדו…
אני לא יודע מה אתה מגדיר הסתה כי אני לא רואה פה שום הסתה ימנית בתגובות
אני דווקא מזהה הסתה שמאלנית נגד הימנים הטובים והנאמנים !
יותר מידי אנשים עדיין ניצבים על המרפסת בכיכר ציון. (לפחות בליבם).
יותר מידי אנשים סוגדים לרצח ולרוצח.
לאלו ולאלו לא תהיה סליחה ולא מחילה ולא יבואו בקהל ישראל.
ומצד שני- לראות את כל הילדים ממלאים את הכיכר. רובם עוד לא נולדו בזמן הרצח. יש תקווה ויש רצון ויש אמונה בעם ובעתידנו פה.
צר לי על שאיני מצטרף לייאוש הנושב מהפוסט.
הייתי בעצרות בכיכר יותר מפעם אחת ואפקוד אותן בעתיד.
מגדלים פה עוד דור של שמאלנים שאין להם מושג מי היה רבין והם בעדו ונגד הימין. עוד תנועןת נוער כאלו ואבדנו
אז בואו נרצח גם אותם. מה, לא?
תמיד השמאל חשב ועשה את מה שאת אומרת.
אנחנו שכחנו לרבין על שרצח 16 יהודים באלטלנה.
ואת לא סולחת לנו על שיגאל עמיר, שהוא לא משלנו
רצח לכם את הרבין.
אז במקום להתחשבן איתו אתה מנצלת את האירוע
להתחשבן עם כל הימין שנהג תמיד באחריות ובשיקול הדעת.
באותה כיכר מפעילים חבריה הבוגרים של תנועת הנוער העובד והלומד אוהל גדול עם תערוכה מושקעת רצינית ומעבירה מסר חד. האוהל מוקם שבוע לפני העצרת עם מדריכים שמעבירים הדרכות לעוברים ושבים ולקבוצות רבות מבתי ספר,יסודי עד תיכון.
התנועה והחניכים בראשה בוחרים כל שנה לקיים משואות ליצחק. לדבר עם האנשים ולהזכיר על אותה הסתה נוראית. על האלימות והאויב שבפנים. על שלום, וגם על לעמוד על דמותו האמיתית והמורכבת של רבין. למה? כדי לא לשכוח ולא לסלוח. הם לא מגיעים פעם אחת בשנה לעצרת עם שלט שהכינו בבית. הם עושים חודש שלם בנושא הדמוקרטיה (שאולי נשמעת בשבילך כמו מילה בנאלית בלי הרבה תוכן אבל לדעתי במציאות שבה פעולות "תג מחיר" לא מוגדרות כפעולות טרור ואף אחד לא מדיר או שופט את אותם אנשים אז כנראה שיש צורך בלהאבק על הדמוקרטיה!!)
תנועת דרור ישראל שמארגנת את הטקס (ואליה כמובן מצטרפים עוד ארגונים ואנשים חשובים) לא מנסים לעשות איחוד מרגש ורומנטי. רוצים להוסיף למעגל האנשים האקטיביים שיתנגדו ראשונים לפעולות הסתה ( כי ההסתה כמו שציינו בתגובות קודמות עוד נמשכת וזה לא משנה אם אתה ימין או שמאל).
כמובן יש המון חילוקי דעות. אני בטוחה שהמון האנשים הדתיים שהגיעו לעצרת חשו גם שלא בנוח עם חלק מהאמירות.( צויין כמה וכמה פעמים עם כובש לדוגמא). ואת יודעת מה? גם אני חשתי בחלק מהאמירות לא בנוח. אבל דמוקרטיה זה לא דבר שנוח לכולם. ויש על מה להאבק. וכדאי שיהיה ציבור גדול ורחב שיוצא למאבק הזה יחד. מגדירים ביחד שתורת המלך ותג מחיר הם- כירסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית.
אולי לא הקשבת למה שלא רצית לשמוע- אבל נאמרו אמירות לדעתי מורכבות ולא פשוטות כלל- קודם כל שעל הבמה הוזכר אותו בנימין נתניהו שעמד על המרפסת והתסיס את ההמון. שמעולם לא התנצל. זה נאמר. שתדעי..
נכון. היה קשה להקשיב. גם לי. הרבה מאד בני נוער צווחים. אבל וואלה שעה וחצי לעמוד ולהקשיב זה גם קשה.. ומה האלטרנטיבה שלך?! שלא יבואו? שימשיכו להיות אהבלים כמו שהמסלול בבית הספר דורש מהם להיות?!
עם כל הכבוד לעברית היפה ולביקורת על חוסר השליטה של מיטב הנוער בשפה העברית –
אני ראיתי בעצרת הזאת המשך לעצרת שהתקיימה בשנה שעברה. ניסיון של תנועה (או תנועות) חברתיות להתמודד עם חברה מבוגרת ב-18 שנה ושבעה מעצמה ומדיון במרחב הפוליטי על הנרטיב (כן כן, זכרון ציבורי קולקטיבי הוא בסופו של דבר עניין די גמיש) הנכון לסיפור הרצח.
אני ראיתי עצרת שבה מקשרים בין ההסתה שקדמה לרצח לבין תג תופעת תג מחיר שאותה גם הרבנית פורמן רואה כאסון לאומי (מהסוג שישעיהו ליבוביץ מכנה יודו-נאציזם).
ראיתי התקבצות של הרבה תנועות הנוער מכל הקשת הפוליטית (במספרים יותר משמעותיים מבשנים קודמות, גם במספר התנועות המשתתפות וגם במספרי החניכים) שמנסות, בתור הגופים החינוכיים הבלתי פורמאלים האחרונים במדינה הזאת, להגדיר במשותף מה הנרטיב המוסכם על כולם (משימה לא פשוטה בין הנוער העובד והלומד והמחנוע"ל מצד אחד, הצופים הממלכתיים ובני עקיבא מן הצד השני, אך הכרחית ביותר).
האמת לאמיתה היא ש-18 שנים אחרי רצח, שהיה נקודת שפל בהיסטוריה של המפעל הציוני דאז ושהובילה להתדרדרות תהומית מאז ועד ימינו, הוויכוח הזה מושתק.
אני זוכר שהפרסום לקראת העצרת, זו שבסופה נרצח ראש ממשלה במדינת ישראל, קראו כי 'שלום לא עושים מהסלון'.
עם כל הכבוד למחנה שאליו כותבת הבלוג נמנית, העניין המרכזי הוא שהמחנה הזה, כשם שישב אז בסלון, עדיין יושב בסלון (או בבתי הקפה)
האמת היא שהוא לא מחנה… הוא אסופה של אנשים, שאין ביניהם שום דבר שיהפוך אותם למחנה.
לא הנכונות להקריב מעצמם למען האחר, לא הנכונות להתמודד על דמותה של החברה בה הם חיים, לא חוט שדרה אידאולוגי או אמוני לפיו הם בוחנים את החברה הישראלית או רוצים להצעיד אותה לאורו.
לכן אז נרצח ראש ממשלה, לכן כיום תופעות כמו תג מחיר מרימות ראשן, לכן השיח הציבורי היום אינו משאיר מקום לשיחה על אופיה של מדינה יהודית-דמוקרטית, אלא על גבולותיה של ארץ מובטחת.
לפני 18 שנים נפל דבר במדינת ישראל – נרצח ראש ממשלה שנבחר בצורה דמוקרטית ע"י רוב.
לכל המקטרגים – יצחק רבין היה אדם, בשר ודם. גם לי יש מחלוקות על מהלכים גדולים כקטנים שאותם הוביל במרוצת השנים. לא רק בנוגע להסכמי שלום כאלה או אחרים יש מקום להתווכח עם בחירותיו.
שני דברים ברורים ועליהם ישנה הסכמה, גורפת בין התנועות –
1. יצחק רבין היה מנהיג במובן הכי פשוט ולעתים כואב של המילה – חייו, ההחלטות אותן קיבל, היו שזורים במדינת ישראל ובחברה הישראלית. הוא היה נכון לשלם מחירים אישיים גדולים לשם שמירה על המדינה שלנו ולקיחת אחריות מלאה עליה, כפי שראה לנכון.
2. יצחק רבין נרצח בשל השקפותיו ע"י מי שניסו למנוע ממנו לקדם את עמדותיו.
ביחס לזאת ראוי לציין כי ככל הנראה ישנן עוד הסכמות בין התנועות השונות, אשר יש למצאן ולמצותן ועל בסיסן לבנות קומה חדשה.
על כל תנועה ועל כל ציבור לעשות בדק בית – על עבירותיהם (במעשה או במחדל, איש איש במחנו) לפני 18 שנה, על עבירותיהם ביום הזה ממש ועל עבירותיהם משך כל אותם ימים מהעת החשוכה ההיא ועד לעת החשוכה הזאת.
אוי ואבוי לחברה המתיימרת להיות 'אי של דמוקרטיה וקדמה במזרח התיכון הפרימיטיבי' ואינה מבינה את גודל הזוועה בה היא שרויה.
כאן, במדינת ישראל של גבולות 67 (זאת של מחנה השמאל) סקרי דעת קהל המפורסמים לעתים, מגלים כי רוב הציבור אינו מעוניין במשטר דמוקרטי ורוצה מנהיג חזק.
כאן במדינת ישראל של גבולות 67 שרים וחברי כנסת מנסים לחוקק חוקים חשוכים המדירים אוכלוסיות שלמות ומתסיסים ציבורים שלמים איש נגד רעהו מתוך אינטרסים צרים שלהם. ואל לאיש לחשוב שאם בשנת 2011 הציבור הישראלי הצהיר כי הוא מאס בכך, אין לזה השפעה כבדה על נפשותינו כיחידים, על תודעתנו כציבורים ועל תפיסותינו את המדינה.
ולראיה, ציבור של רבבות ומאות אלפים יוצא למחות, ביד אחת דורש צדק חברתי וביד השניה טומן פתק בקלפי למפלגת אוויר שהבטחת הבחירות שלה היתה להדיר חרדים וערבים, תחת התירוץ המחליק יפה בגרון, כי אם מנקים את המדינה מאותן קבוצות המצב פה ממש בסדר.
והוא אשר בא ללמדנו כי שנאת חינם ומלחמה בין מגזרים ציבוריים שלמים אינה נחלתם של ערבים או מתנחלים או דתיים. 19 מנדטים למפלגה הקוראת להדרת ציבורים שלמים, המאשימה אותם בכל בעיותיו של הציבור ה'נורמטיבי והשפוי', הם הוכחה שלא ניתן לערער עליה כי כנראה שבכל אחד מסתתר לו גזען קטן אשר אינו מאמין גדול בדמוקרטיה.
ממשלות רעות מימין ומשמאל עולות אחת אחרי השנייה, הסיכוי לשלום הולך ונגוז בעוד ראש ממשלה שלדעתי (וכאן אני חולק על יונתן בן ארצי) לא עשה חשבון נפש, אינו מאמין בדמוקרטיה (הרי איך יוכל כאשר הפייגלינים משתלטים לו על המפלגה ומדי פעם בפעם הוא צריך לשנות תקנונים מפלגתיים כדי למנוע את ההשתלטות הזו על המפלגה שלו). עדות נוספת לחוסר אמונתו ניתן לראות דווקא במדיניות הפנים שלו – מדיניות של הרעבה, צמצום, הפחדה, כל אלו הם כלים המצמצמים את הדמוקרטיה, לא מרחיבים אותה.
כמו בתקפות אוסלו גם כיום, שיח הקיצונים הוא אשר נותן את הטון – קיצונים יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, שמאלנים נגד הגדר וימניים נגד הגדר (כי הם רוצים את ארץ ישראל השלמה, שתי גדות לירדן), עולים (הרואים בציבור הרחב ברברי ומתנכרים אליו) וותיקים (הרואים בעולים נטע זר) וגזענות פושה בכל חלקה טובה.
לשם ההבהרה – נכון, היו הרבה פיגועים בתקופת ממשלתו השנייה של רבין, אבל מאז שבצד הישראלי החלו להבין כי יידרש פתרון קשה (עוד ממשלת שמיר עסקה בכך) גם קיצונים בציבור היהודי לא שקטו על שמריהם. כאן צמחה מחתרת יהודית. מרצחים יהודיים בני בליעל שטבחו בחפים מפשע ופוצצו ראשי ערים. זה שלנו. לא של חמאס, חיילים ושוטרים המכים ומתעללים באנשים אזוקים בימיי האינתיפאדה הראשונה ("לשבור להם את העצמות" י. רבין, שר בטחון) הפתרון אותו רצה יצחק רבין לקדם היה השלום, כי איך שלא נסובב זאת, התשובה לאיראן גרעינית, לחיזבאללה מחומש בטילים כימיים ולמערות נפץ של חמאס ליד קיבוצי הנגב המערבי הוא שלום. הפתרון להדרתה של מדינת ישראל ממשפחת העמים הוא שלום, ושלום הוא עניין כואב, כי הוא דורש וויתורים.
גם דמוקרטיה דורשת וויתורים. את זה חניכים תנועות הנוער, וכאן מדובר על כל תנועות הנוער שבחרו לתת ידם בעצרת, מבינים, ואם הם לא מבינים זאת עדיין, יושבים מדריכים, רכזים, מנהיגי תנועות ועושים חשבון נפש עמוק בינם לבין עצמם וגם אחד עם השני (אני מקווה) כדי להבין מה הוויתורים להם נדרש כל אחד.
ילדים אלו, שעדיין לא נולדו באותו יום נורא, נמצאים בתהליכים חינוכיים מתמידים. כולי תקווה כי גם בבני עקיבא וגם בתנועות הנוער הכחולות עוסקים מדריכים במלאכה הקדושה של חינוכם לערכים של דמוקרטיה ושוויון זו הבשורה שאני מקווה שיוצאת מהעצרת הזאת.
אני מקווה שכל מחנה יושב ועושה חשבון נפש נוקב ובעקבותיו מבין מה עמדתו, האישית עד כדי אינטימית ביחס לנושא.
אני מקווה שמה שקרוי היום מחנה השמאל, שהוא בעיקרו אוסף מגובב של פרטים (ולכן אפנה אליהם בלשון רבים, לכל אותם מורים ללשון המתאוננים) יבינו כי ללא תשלומי מחיר הם לא יהיו ציבור, ואם לא יהיו ציבור, לעולם לא יבינו מה נדרש מהם כדי להיות חלק מציבור שונה מהם, החושב אחרת, נראה אחרת, מרגיש אחרת.
ויותר מהכל, (לפחות לגבי הפורום הנכבד הזה) אני מקווה שנועה אסטרייכר תמשיך להגיע מדי שנה לעצרת ותמשיך להעביר את ביקורתה, שתחת להתייאש מהמצב תשנס מותניים ותקרא לכל מי שהיא רק יכולה לבוא ולהיאבק על דמותה של העצרת הזו. דמותה של העצרת היא שיקוף (לא היחידי ואולי גם לא המשמעותי ביותר) של מצבה של הדמוקרטיה הישראלית.
שלום לא עושים מהסלון וגם דמוקרטיה לא עושים מהסלון.
יהי זכרו של יצחק רבין ברוך, ימך שמו של המרצח הנתעב וזכרו וייכרת מעם ישראל לעולם ועד.
please explain why
"כי איך שלא נסובב זאת, התשובה לאיראן גרעינית, לחיזבאללה מחומש בטילים כימיים ולמערות נפץ של חמאס ליד קיבוצי הנגב המערבי הוא שלום. הפתרון להדרתה של מדינת ישראל ממשפחת העמים הוא שלום, ושלום הוא עניין כואב, כי הוא דורש וויתורים."
And also why you believe Israeli concessions will automatically create peace with the PLO, Hammas, and Iran
סליחה שגנבו לך את הרצח….
סליחה באמת שאוסלו הוא נושא פוליטי, שעדיין שנוי במחלוקת.
סליחה באמת שניסו סופסוף למצוא משהו מאחד, שיאפשר עשייה חינוכית כתוצאה מהרצח.
סליחה שלאחר שנים של עצרות כמעט מביכות סופסוף מילאו שוב את הכיכר, והפעם באלפי בני נוער.
סליחה באמת שהסיפור שלך לא התקבל בציבור הרחב, ושביבי לא נתלה בכיכר רבין ביום השנה לרצח. כנראה שרק זה היה משקיט את מצפונך.
בהצלחה בשנה הבאה…
אז נכון, העצרת הייתה ברובה תנועות נוער, היא הייתה בעיקר חולצות כחולות עם שרוך כזה או אחר, אבל בסופו של יום, אותם אנשים שהגיעו, גם מבלי להכיר את ההסתה שהייתה לפני הרצח, הגיעו רובם כדי לכבד את זכרו של האיש, וללמוד על אותה הסתה, כדי שלא תקרה שוב. הדור שדרכו אבדה אינו הנוער, שממלא את העצרות בשנים האחרונות, ופועל בהפגנות ובפוליטיקה, ומחפש ללמוד ולדעת, הדור שדרכו אבדה הוא הדור שהצביע לרבין בזמנו, והיום לא טורח ללמד את ילדיו על ההסתה ועל הסכנות לדמוקרטיה, ולא טורח להגיע לעצרות.
אני כותב את זה כי, כפעיל נוער מרצ, אני שמח כל פעם מחדש לראות את המוני הנוער שבאים לעצרות ולהפגנות, ומחפשים ומתעניינים.
וכן, יש גם כאלה שיודעים מה זה ״להכות על חטא״, ואם לא, זוהי תעודת עניות למערכת החינוך ולהורים, ולהם עצמם.
מה עם גנדי, גם אותו רצחו… מישהו מדבר על זה בכלל?? מישהו זוכר מתי זה קרה? כמה שנים….
כלום.
האם גנדי נרצח על ידי רוצח ישראלי שחלק על דעותיו הפוליטיות ופעל לפי צווים הלכתיים שהופצו והושפע ממערכת הסתה משומנת שהרסה את הרקמה העדינה של גבולות הדמוקרטיה? אם כן, מגיע גם לרצח שכזה יום איזכור משלו בו נעשה חשבון נפש ונתמודד על מצבה של החברה הישראלית והתופעות האנטי דמוקרטיות שבה.
נראה לי שהיית קשה עם הנוער. אולי חלקם הגיעו כי אמרו להם וזה מגניב, ואכן רובם לא הקשיבו לנאומים, והיה רחש בקהל. אבל לקום מבית, מהמחשב, הגיע לעצרת, שלפניה או במהלכה אתה קולט משהו. אני משוכנעת שרבים מהם שוחחו על אלימות, על דמוקרטיה, על צרח פוליטי. אולי הם לא הגיעו להעמקה ואולי הם לא מכירים ביטויים או את המילה חטא, אבל הם משתדלים. אי אפשר לקחת את זה מהם. כלהיום בבית הספר מדברים איתם רק על רבין ולא על למה הוא נרצח, ומלמדים אותם לא לשאול שאלות. החבר'ה האלה, בני 14-17 עושים מאמץ שהוא הרבה יותר גדול מהמאמץ שעושים כל החבר'ה שלא הגיעו, שהיו שם כשכל זה קרה.
לויודעת. זה חרה לי.
בין האחראים הראשיים למצב נורא זה -משפחת רבין שלא יצאה בדבורים גלויים על אחריות הימין המסית ונתניהו,אלא התלקקו להם ודברו על לסלוח ולא לשכוח.לראות את דליה רבין מתחבקת עם נתניהו בחלקת הקבר אותי זה מצמרר!!
ועוד משהו שהילדים האלו לא חווים, זה תחושת האופטימיות שהיתה במחנה השלום, תחושת העשייה שהורגשה בפריפריה, תחושת השינוי שהיה באוויר. אנשים הגיעו בהמוניהם להפגנות 'בעד', ולא רק להפגנות 'נגד'. רבין באמת היה המנהיג האחרון שעמד פה בראשות הממשלה.
עלית יפה במשקל נשמה.
הזין שלך התקצר פתאום, אבי נשמה
תיקון טעות קטן לילד ולסבא: רבין הדביק את כולנו בסרטן ואז התאבד.
עוד תיקון קטן – רבין נרצח והשאיר את כולנו עם הסרטן וגרורותיו שאחת מהן מכהנת כאן כבר כמה שנים בתור ראש ממשלה.
לא באתי לעצרת, כי כולם כרובם מאמינים שיש פה דמוקרטיה. מי שמאמין בכך רק מקבע את הבעיה.
רק כמה תיקונים – היו חברי כנסת, למשל בוז'י הרצוג וניצן הורוביץ. ראיתי אותם במו עיניי.
והאישה בשביס הלבן היא הדסה פרומן, אשתו של הרב פרומן שנפטר לפני כמה חודשים ועשה בדיוק את מה שכתבת בשלט שלך, הכה על חטא.
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/246520
הוא גם נאם בעצרת בשנתיים האחרונות שלפני פטירתו.
כמה זיוני-שכל! גם בפוסט וגם בתגובות… זו תמונה כל כך מעוותת של המציאות, שאני לא יודע מאיפה בכלל להתחיל להגיב. בערך כל משפט שני בפוסט (ובתגובות), לוקח את המציאות ומעוות אותה יותר או פחות. אז בסדר, לא קיבלת מספיק אהבה בבית, ועכשיו את חייבת מישהו לכעוס עליו, מישהו להילחם נגדו או אנשים לכעוס עליהם. מה לעשות, יש אנשים כאלה. תמיד עם כאב בטן, אף פעם לא רגועים, מלאי זעם וצדק קדוש. שיערב לכם.
בעז, טוב לדעת שאתה מכיר עוד אנשים כמוך.
האם היית אומר לנועה את הדברים המכוערים האלה פנים אל פנים, או שהמסך והמקלדת השכיחו ממך שמדובר באדם אמיתי עם רגשות?
שיח כזה – על אנשים "כאלה" שאפשר להטיח בהם עלבונות ורפש במרחב הווירטואלי – הוא השיח שמוביל להטחת עלבונות ויריית כדורי אקדח במרחב הממשי. עוד לא מאוחר בשבילך להכות על חטא, או לפחות לבקש מנועה שתמחק את התגובה שלך.
אמיר פרץ היה בעצרת.. והיו יותר מ200 אנשים לא בתנועות נוער..
ותכלס השאלה המרכזית שבעיניי מעניינת היא איך להגדיל את הקהל ושהיום הזה יצליח להיות משהו משמעותי בחברה
אני אחת מילדות תנועות הנוער, תלמידה בכיתה י"ב. כשרבין נרצח הייתי עוד עובר בבטן אימי.
נולדתי לאחר המקרה, גדלתי לתוך מדינת ישראל שאחרי. עד לפני שנתיים כל מה שידעתי הוא שרבין זה קדוש. רבין זה קדוש ושלום מצדיק כל מחיר שיהיה. עד כיתה י' כל מה שידעתי הוא שרבין הוא צדיק שעשה רק טוב, שהשמאל תמיד צודק כי שמאל זה סבלנות ואהבה ובעיקר אלו שמבינים את המציאות כפי שהיא. וזה מה שידעתי ולפי זה פעלתי, וטקס רבין היה בעיני טקס משמעותי מאין כמוהו, לא פחות מטקס יום השואה או אפילו יום הזיכרון, כי לרצוח אדם קדוש כמו רבין ולקטוע את מה שהיה אמור להוביל את מדינת ישראל למקום האידיאלי זה נורא בערך באותה המידה.
ואז עברתי לתיכון, ונפקחו עיני, וראיתי פתאום את הצד השני, אותו ימין שחינכו אותי להאמין שהם אלימים וקיצוניים ואפילו מפגרים, שהם בעצם אנושיים וחכמים בדיוק כמו כל השאר, שדעותיהם נרמסו ובתיהם נלקחו ולא היה בידם לעשות דבר בנוגע לכך.
כיום מה שלומדים בתנועות הנוער (למעשה אוכל לדבר רק בשם תנועת הצופים בה אני חברה,שכן מדובר בנושא מאוד פוליטי והיא התנועה היחידה שלא מחנכת לדעה פוליטית מסויימת אלא מחנכת כל אחד לגיבוש דעתו שלו) זה על כוחה של הסתה, של שנאה. על גבולות המחאה ומשמעות הדמוקרטיה. בבית הספר אומנם לומדים על המורשת ותולדות הארץ והכל נורא פטריוטי, אבל הדעה השמאלנית ברבים מבתי הספר (לפחות מהחינוך הממלכתי בירושלים) מאוד מודגשת כהדעה הנכונה ועוד הימין נתפשים כברברים.
יעל שלום,
זה מעניין: בתיהם של אנשי הימין נלקחו? איפה זה בדיוק קרה ולמי? אשמח לקבל דוגמאות.
ובאשר לאלימות, מה לעשות ובהיסטוריה של האלימות הפוליטית במדינת ישראל הדמוקרטית הכדורים תמיד עברו מימין לשמאל ולא להיפך…אמיל גרינצוויג ויצחק רבין הם העדים המובהקים לכך. לא מכיר שום דוגמה דומה (למרבה המזל) בצד ימין שבו גם אתה יו"ר מועצת יש"ע יש תמיד מי שיקרא לך "בוגד…."
אולי כדאי שתפקחי את עיניך עוד פעם.
חזק ואמץ – דודו
פוסט קשה מאוד. קשה היה לי לקרוא אותו. גילוי נאות – אני מגיע מהציבור הדתי לאומי (היום איני דתי יותר), וקשה לי לשמוע את זה. ברור לי שיש אשמים, אבל אני חושב שהפוסט שלך חוטא במעט פשטנות. ראשית כי הציבור הדתי לאומי מחולק לכל כך הרבה תתי ציבורים (וגם היה בתקופת הרצח), ושנית – כמו בכל עבירה פלילית, יש למצוא את האשמים ולא להכליל ציבור. אני חושב שרבין טעה אז (ייתכן שהיום אנחנו יותר מוכנים), ואני חושב שדרכו הייתה מוטעית. אבל אני חושש שהתיאור שלך של הלך הרוח הציבורי ביחס לפועלו של רבין מעט מעוות את המציאות. לדעתי את מחפשת מישהו להאשים בקריסת השמאל בישראל, ואני מבין ללבך. הייתי שמח אילו השמאל היה חי ובועט, אבל הוא לא. הוא מת. לא בגלל הרצח, אלא בגלל שהוא הפך לא רלוונטי (בעיקר בגלל מנהיגי השמאל לאורך השנים, כולל רבין).
אני לא מרגיש צורך להכות על חטא. מעודי לא הסתתי, ומעודי לא לקחתי חיים של אף אדם (וודאי שלא רצחתי). גם כשהגדרתי עצמי כשייך למחנה הדתי-לאומי, לא הרגשתי צורך להכות על חטא. אני חושב שקל לך מאוד להסתכל על הציבור הדתי לאומי כ"ציבור" עם ראש אחד ולב אחד, אבל זה לא נכון.
אולי כהכאה על חטא פרטית שלך, של נועה, את צריכה להכיר יותר חלקים שלמים בעם שאינך מכירה. כי אם היית מכירה, לא חושב שהיית כותבת את מה שכתבת.
את כותבת יפה, ומהלב, ואני מלא אמפתיה לכאב שלך. אני חושב שרוצח ראש הממשלה (ובכלל, כל רוצח) צריך לשבת במאסר עד יומו האחרון.
אבל את גם משמיצה ציבור שלם, שאינו ציבור, וזה חורה לי.
מקווה שתמצאי בלבך להפנות את הכעס כלפי האשמים, ולא כלפי כולם.
אני חושב שאת מאוד טועה בהבנה שלך את רצח רבין ושל המציאות בארץ באופן כללי ורוצה לכתוב מאמר ביקורת על הפוסט הזה.
אם הוא יהיה טוב, תפרסמי אותו?
קודם כל מעריכה מאוד את הדעתנות ואת הבקיאות שלך בנושא.
בתור חניכה ומדריכה לשעבר בתנועת הנוער העובד והלומד אני יכולה להגיד לך שהנושא מאוד מדובר ומאוד מנסים להעביר לחניכים וללמד אותם על כל התקופה הזאת, ולהכיר להם את ההסטה הנוראית שהייתה שם, כי כמובן, כפי שאמרת, בבית הספר לא לומדים על זה.
בעיניי יש עוד פרמטר מרכזי בנושא הזה, מעבר לזה שזה מה שמחליטים לא ללמד, או לא לדבר, בני הנוער כיום ברובם לא מתעניינים בנושאים מהסוג הזה וככה זה נראה במציאות….
צר לי שכך חווית את העצרת.
לקחתי יום וחצי מאז שקראתי את המאמר שלך להגיב. באופן טיבעי כמי שהשקיע לא מעט מאמצים בלהביא את חניכיו לעצרת, ואת העצרת לתודעת הציבור, דברייך נוגעים בי בנקודה רגישה.
אומר בעדינות שלעצרת הזו אני מגיע מתוך כחמש שנים של הדרכה באוהלי זכור, ובבתי ספר ברחבי הארץ. שיחות על מהותה של דמוקרטיה, וגם על השלום (כן, על השלום) ועל איך הוא הדרך היחידה להבטיח חיי אדם (שיחות שעשיתי גם באשקלון ובבאר שבע המופגזות). אני שמח שאת בוחרת בקו אינדיווידואליסטי, חריף, נוקב וביקורתי, ומגיעה לעצרת עם שלט (גם אני הגעתי בשנה שעברה עם שלט שקורא לעצור את רב המסיתים דב ליאור). אבל מבקש ממך לנקוט משנה זהירות ולא לדרוך ברגל גסה על עבודתם של מחנכים, שהיא לא מהקלות שבהן ולא מהפשוטות שבהן. לבחור להגיע לנוער הזה שטרם נולד בעת הרצח, דור של מסכים, ולדבר איתו על ערכים, על החברה על כוחם לשנות.
בכיכר נחכו 35 אלף איש, מתוכם 15 אלף חניכי תנועות נוער. אין זה מפתיע שתנועות הנוער הם הציבור המאורגן הגדול ביותר למאבק על הדמוקרטיה הישראלית. אבל עדיף היה אם במקום להוציא את הרוח ממפרשי העצרת, היית בוחרת לקרוא לידידיך המבוגרים שלא היו שם – להצטרף למאבק בשנה הבאה.
שלושה דברים :
א. הארץ געשה מאוד באותה תקופה , אבל להגיד שהייתה הסתה מביבי . זה לא נכון .
מעבר לכך שאת זו שמסיתה כשאת אומרת " שהרוצח הגיע מתוך מחנה מסוים, המחנה הדתי לאומי" , כאילו כולם שם רוצחים . אז הרוצח לבש כיפה סרוגה ,
אז מה ? אז הדתיים רוצחים ?
ב.במקום לחפש פירודים בעם ישראל , אולי כדאי לחפש את הדברים המשותפים . אם את רוצה שנצליח לחיות בארץ הזאת ביחד , אל תחפשי את השונה והמפריד.
ג.כמו שאמרת , אתמול בעצרת היו אולי 200 איש , וכל השאר תנועות הנוער שבאו לחפש מין את מינתו ולהיפך .
העצרת הזאת לא מעניינת אף אחד מאחר והיא עצרת שמאל , שבו השמאל מנסה מנסה להחיות את תהליך השלום ולא מנסה ללמוד משהו באמת על הרצח .
השמאל מנסה למנף רווחים פוליטיים ותקשורתיים מהרצח הזה , במקום להסתכל מה קרה לנו בחברה , ולכן מעט מאוד אנשים מגיעים לזה .
צר לי.
וואו… הוצאת לי את המילים מהלב.
כשרצח רבין קרה הייתי ילדה בת 13…. אני זוכרת את עצמי באותו שבוע, מגיעה לבית הספר עם גזירי עיתון שמראים אותם על המרפסת. מראים את צחי הנגבי עם רדיו טייפ ענק משתיק אותו באלימות (מאז אני לא יכולה לראות אותו). מראים אותם הולכים לפני ארון הקבורה.
כל יום ישבתי עם גזירי העיתון הללו כדי להראות לאנשים מול העיניים את מה שקרה פה. כל ה 18 שנים שעברו מאז, אני כל פעם משתוממת מחדש מהיכן התעוזה של אותם אנשים מגזרי העיתונים שלי, להמשיך ולא להתנצל אף לא פעם אחת. הייתי מעריכה אותם הרבה יותר (בעצם, בכלל) אם היו אומרים מילה שמזכירה את הפעולה שבשלט שלך – להכות על חטא. מושג נפלא. כ"כ חסר פה מזה…..
באותה תקופה לפני 18 שנה נשבעתי שלעולם לא אשכח. שפעם בשנה אעבור ליד האנדרטה. שבטוח אלך לעצרת.
לא ידעתי שאעבור לגור בתל אביב, ואחלוף על פני המקום הזה מספר פעמים בשבוע…… ועדיין, לעצרת השנה לא הלכתי. האישה בת ה 31 אמרה לילדה בת ה 13 שבי, שהיא הייתה תמימה מידי. המציאות הצינית, בה אותם אנשים שהלכו לפני ארון הקבורה יהיו וימשיכו להיות חלק מהשלטון, טפחה שוב ושוב על פני הילדה בת ה 13 שבי…. המציאות ניצחה הפעם. את הכאב אני לא אשכח לעולם, את הסדק, את המאורע ההיסטורי… אבל הנפש שלי לא עומדת בצורה שבה אנשי הפוליטיקה הישראלית הרקיבו אותה…..
יש עוד שבועה שנשבעתי אז, ולאור מה שכתבת אני מקווה שהפעם כן איישם. לילדים שלי (שעדיין אין לי) אני אספר. את הכל. גם שהוא היה ג'ינג'י, אבל גם על הכל.
זוהי שבועה שכן אעמוד בה. לאור דברייך, אני אהיה חייבת.
מצמרר בנכונותו ו(כרגיל)גם כתוב לעילא
אני חושבת שקצת התחרפנת פה.
הרצח היה מזעזע, פה אין ספק, והרוצח דינו בכלא לשארית חייו, עדיף גם בתת תנאים. אין פה מקום לויכוח כלל. אני גם לא הולכת להתווכח איתך ימין-שמאל, פשוט היה משהו שקצת קומם אותי: את רוצה להגיד לי שבתי הספר מחנכים לימין?!? שימין נקרא ערכים?? אין לי מושג איפה למדת, אבל אני יודעת שבשיעורי מורשת ואזרחות בפרט הייתה הטפה מאד מאד חזקה לשמאל. על גבול הפתאטיות. כשניסיתי להעלות בכתה טעונים טיפה ימניים, או פשוט פחות שמאלנים, המורה דאג להשתיק אותי מיד ולא להתייחס אפילו. לא נותנים בבתי הספר כלל מקום לביטוי שאינו שמאל קיצוני. אין לי מושג מאיפה הקרצת את זה
מלאני החביבה, בנסיעה באוטובוס שערכתי לפני זמן לא ארוך, ישב מאחורי מורה ששוחח בטלפון עם עמיתו. בשיחה הנ"ל דיברו השניים על השיעורים שהם מתכננים להעביר וכולם נגעו לימין ובתרומתו המדהימה למדינה ועל השמאל שהרס את המדינה. אולי עבורך זה נראה כחינוך לשמאל אבל לא בעיני.
בנוסף אני שומעת מקרובי משפחתי הצעירים כל מיני אמירות תמוהות שהם מביאים איתם מבית הספר ואני טורחת לתקן ואין לי ספק שבימינו המורים בורים לא פחות מן התלמידים.
אני מניחה שאת יכולה לנחש לאיזה כיוון פוליטי נוגעות הטעויות. בבתי הספר בהחלט מחנכים לימין וגם אם תנסי להכחיש זאת האמת ובנוסף איש אינו מנסה להסתיר זאת.
לא ברור לי באיזה בית-ספר למדת ובאילו שנים אבל אני בת 42 ובבית ספרי היו דעות לכאן ולכאן והחינוך היה לדמוקרטיה וחשיבה עצמאית כך שכל אחד יכל להתבטא.
מרגיש כאילו אני כתבתי את המאמר המדהים הזה. זה אוכל את הלב.
יגאל עמיר החליט פשוט לקחת אקדח ופשוט לרצוח את ראש הממשלה ואחרי זה יהיו בחירות אבל המועמד ההוא שעמד על המרפסת בהפגנה ההיא יקח את הבחירות בפשטות. וגם בבחירות הבאות. וגם בבחירות אחרי זה, וגם אחרי זה. וגם אחרי 18 שנה.
הכל הולך ליגאל עמיר פשוט טוב. יגאל עמיר-1 מדינת ישראל-0
לא בטוח שהוא עצמו האמין שינצח..
כואב ועצוב מאוד אם כך הם פני הדברים 😦
כקומונר בנוער העובד והלומד אני יותר ממסכים עם הנאמר לא כלפי העצרת, אלה כלפי המסר אני לא יודע מי אלו אותם החניכים השואלים שאלות אלו. אבל אני יודע שעל מסע ההסתה שאל המחנות וסיפור הדמוקרטיה לא רק שהעברתי פעולה לחניכים שלי אלה גם באוהל זכור ובנקודות ספציפיות יכולת לשמוע העצרת היא בדיוק על מה שחיפשת זה שילדים לא עושים ממנה מה שהיא צריכה להיות והנואמים הם ברמת מינוס לא אומר שהמסר או הייצוג אינו נכון אמיתי ומשמעותי.
כן ואני לא אתן לאיש להרים לי יד על הדמוקרטיה כן אני מבין וכן בנוסח "המפגר" הוא בדיוק המסר המדוייק שאת מחפשת
אני חניכה בנוער העובד ואני מסכימה ומחזקת את מה שאתה אומר, אנחנו כחניכים מקבלים המון כל פעולה כזאת מחדש ויש כאלה שפשוט לא מבינים את זה, שתנועות הנוער כן מנסות לתת ערך מוסף, ולהסביר שאנחנו לא ניתן לאף אחד 'להרים יד' ולפגוע בזכות הדיבור והבעת של אף אחד, אף אחד לא צריך להתבייש בעמדות שלו ולפחד להגיד אותן כי מישהו יפגע בו, זה מה שהסיסמא הזאת מייצגת, וחבל שאנשים לא מבינים את זה.
בהתחשב בעובדה שאין לך מושג מי זאת הרבנית פרומן, את מאד שיפוטית כלפיה. כדאי לעשות שיעורי בית לפני שמעלים פוסט, כדי לא לצאת טמבלית. במקרה הזה בהחלט יצאת טמבלית.
לגבי הסליחה – אפשר ומותר ורצוי לסלוח לאנשים גם אם הם לא מכים על חטא. היות שהיחיד שרצח את ראש הממשלה מזדקן בעליבות בכלא, אני חושבת שאפשר ומותר ורצוי למצוא בשבילו בלב טיפ טיפה חמלה. לאחרים אין מה לסלוח על רצח ראש הממשלה כי הם לא רצחו אותו.
שלום, אני אורי. דתי לאומי במגזרי, מה לעשות.
אני מבקש סליחה.
עכשיו זה בסדר?
את כבר סולחת לי על זה שרצחתי את רבין?
(תראי, כל כך הרבה פשטנות והכללות לא ראיתי כבר הרבה זמן, במחילה. אז מילא, לפלורליזם שהופך פונדמנטיליסטי להחריד ברגע שמדברים על דתיים לאומיים כבר התרגלתי. אבל זה כבר להתחיל לירות לא אבחנה על כל מי שחושב אחרת ממך, רק כי איזה דפוק החליט להרוג את ראש הממשלה. מה נסגר אתכם, שמאלנים? פעם היתה לכם לפחות תרבות דיון..)
התקרבנות במדינת היהודים לא הולכת להרשים אף אחד.
ביקורת על פרקטיקות של מנהיגי הציבור הדתי הלאומי בעקבות רצח רבין, אינה פונדמנטליזם.
מספיק להתנהג כמו רוב דורסני ולהתבכיין כמו מיעוט נרדף.
אולי עם הטיעונים האלו אתה משכנע את המשוכנעים אבל בזה לא באמת עשית שום דבר.
"רק כי איזה דפוק החליט להרוג את ראש הממשלה", היא בדיוק ההתנערות והיעדר ההכאה על חטא שמוזכרת במאמר ושאתה מתמם מפניה בתחילת דבריך (הכשלה עצמית, אבל העיקר שהייתה נימה צינית בדבריך).
את צודקת מי שעשה את זה(בסרטון) עדיין לא ביקש סליחה:
קשה לי להאמין שאפשר לבטא את זה יותר טוב ממה שכתבת. שאפו.
לצערי, התיאור מדויק. הימנעות היא כלי ידוע, ומשום מה תמיד משרת רק צד אחד..כל שנותר לניצחון החושך הוא שאנשים טובים לא יעשו דבר
"ימנית? ברוכה הבאה, היכנסי לתכנית הלימודים על תקן 'מורשת'. מסעות לחברון? קדימה לאוטובוסים. שמאל זה "פוליטי", ימין זה "חינוך לערכים". "
תגידי, השתגעת?
כשלמדתי אזרחות (לפני לא יותר מידי שנים) הרגשתי שהמסר שהגיע מתכנית הלימודים היא התנצלות על זה שאנחנו מדינה יהודית כדי לא לפגוע חס וחלילה בערבי. ראיתי פרוייקט שילדים בחטיבת הביניים עשו שלטים עם המילים "שלום, PEACE וסלאם (רשום בערבית, מן הסתם). שלא להגיד שביסודי החדירו לנו במוח שהדרך של רבין הייתה צודקת והוא יכל להביא שלום.
אוסלו היה אסון שהביא עלינו המוני הרוגים והעובדה שאף אחד קרוב אלייך לא נפגע מזה באופן ישיר לא נותן לך את הזכות לזלזל בכל האנשים שנפגעו וכל המשפחות שנהרסו.
קל לדבר בצדקנות ובערכים "אוניברסליים", אל תשכחי שהשכנים שלנו זה לא דנמרק ושוודיה והם לא בדיוק רוצים בטובתינו.
אלה ,
אני יכולה להגיד לך בתור חניכה בתנועת הנוער הצופים שאני הייתי שם וכן ,נכון שברוב הטיעונים את צודקת ובאמת להרבה אין מושג מה רוצים מהם ולמה הם באו.
אבל אני יכולה להגיד לך שאני לפחות ,הגעתי מותך כוונה מלאה לתמוך ולדעת על מה מדברים .
לפי דעתי היו נאומים די מוצלחים ואת צודקת גם בזה שהיו כאלה שלא.
בנוסף,תזכרי שרובנו נולדנו אחרי הרצח והזמן עושה את שלו.
אני חושבת שאחרי העצרת שהייתה קיבלתי הערכה גבוהה יותר למעשים שלו ולכל מי שכן בא ועמד שם וכן השתתף כי גם מי שלא מבין לגמרי למה בדיוק העצרת קיבל משהו-חוויה.(בעייני משמעותית )
רציתי לציין שבנוסף הצופים היא תנועה א-פוליטית ולכן להביע את דעתי בשם הצופים זה לא מתאים.
אני חושבת שבני הנוער היום מסוגלים ליותר ,גם אני ואני בטוחה שאם יתאפשר לי גם שנה הבאה אני אגיע לכבד את המעמד.
זאת הייתה הפעם הראשונה שלי בעצרת והיא השאירה עליי רושם עצום.
לא שאני מצדיקה את הרצח..אבל אם הוא לא היה נרצח
כנראה אפילו מאוד שלא הייתה לנו מדינה היום.
זה לא בסדר שהיום בבתי הספר או אפילו בהסברות בצבא
לא מסבירים את הרקע של הרצח ומה ההוא נבע..
ועל פי הבנתי את נגד הימין ובעד שלום עם טרוריסטים.
כשמישהו מתחיל ב"לא שאני מצדיק את הרצח, אבל…" – הוא מצדיק את הרצח.
כאדם לאדם אני מגנה את הרצח. אבל לעשות מזה פסטיבלים זה הופך. את הנושא לבוץ פוליטי מלוכלך…..
Dear Noam,
I'm sorry to have to write this in English and not Hebrew – I'm currently on vacation in Mexico and don't have a Hebrew keyboard.
I enjoyed reading your article very much – despite disagreeing with the approach you chose to take. See, I am also a big Rabin fan.
I was 7 when he was killed and I don't think there's a night I remember with more detail than that night. The tears of my parents soke deep into me even though I did not understand much of what was going on at the time.
You seem to hold a huge grudge against the left, and especially Netanyahu. And I held the same grudge for many years. 4 years ago it was a very difficult step for me to publicly support Netanyahu. But I wasn't given a choice. And today, I am proud to have made that choice.
You seem to understand very well that the Israeli Left is to be blamed for it's own downfull when you point out the failures of Ehud Barak. Can you really say Sheli Yehimuvich is any better?
The current left in Israel is in Big Big trouble. It is no longer Zionist. The Zionist Left in Israel died with Rabin. And instead, we got a lot of unsuccessful leaders who lack basic leadership skills, and are very disconnected from the people.
You, as a leftist who seems to care about more than just so-called "social protests" need to stop criticizing the Right. It's pathetic and won't get you anywhere. Instead, criticize your own elected officials for suggesting a platform that offers to cut security funding in order to allow spoilled Tel Avivians to afford an appartment next to their favorite coffe shop. Get real. The Israeli today is majorly comprised of people who are not even closely related to the conflict and could care less about Sderot or giving back Ramat Hagolan.
THAT, is not Netanyahu's fault.
The Israeli left alligns itself with Israel's biggest enemies (and I can tell you from experience that the American Jewish left is quickly learning the same trick). It serves as a tool to the continued delegetimization of our country on the international front, and forgets to mourn the death of our soldiers and YES even our settler ISRAELI CITIZENS because we simply deserve this.
It would have been nice to see that you understand that our neighbors from the left and right also have some blame in the death of Rabin. They may have not pulled the trigger, but the Intifada our friend Arafat was organizing didn't do much to allow many Israelis to go to bed with confidence that "Oslo will solve it all". Don't assume all Datiím Leumiím stand behind the assasination of this great leader. And don't pretend to assume that many on the center-right and even center-left were in full support of Oslo – we all know it's not true. No one can say where we would be today if Rabin wasn't killed. But it is my belief that with Hamas on the West and PLO on the East it wouldn't have been much better.
It is interesting that you seem to think the education system is slanted to the right. It's the first time I'm hearing this argument and I find it quite ridiculous. The fact that you may seem to think that organization like Hanoár HaÓved, which brainwashes young kids to vote left, is legitimate, is a different story. But if you wish to implement the same socialist and post-zionist values into the school system I'm very glad to see you are faced only with rejection. It's absurd. Kids go to school to learn, not to be taught how to think, big difference. You should be happy enough that almost every academic institution in Israel and also outside Israel, follows your train of thought. Israeli Universities allow professors to defame Israel in every way possible. Luckily, great students join excellent organizations like Im Tirzu, that fight daily to oppose the bias and misconceptions preached on Israeli campuses. I personally study in the United States. After finishing my service I returned to where my family lives and today, I deal with the demonization of Israel on a daily basis. In fact, every pro-Israel event that holds any right wing opinions is imidiately labeled by Hillel (Jewish home on campus) as "POLITICAL" and is turned down while "progressive"events are welcomed, encouraged, and even sometimes organized by Hillel. It's ridiculous and it's extremely damaging for Israel in the long run.
You may feel like you're the only one that still remembers Rabin, but you're not. You just happened to be more traumatized by this event and you can't seem to be able to move on. Israelis have grown rough skin over the years, we have had no other choice. My advice? stop crying about Rabin and start working on regaining Zionism within the left – b/c with such a political imbalance democracies don't function.
מזמן לא חוויתי שיחה איכפתית של אנשים ככ שונים בגילם,דעותיהם על החיים שלנו פה, מי אנחנו, מה אנחנו רוצים.מאד חי ובועט וברב המיקרים בוגר אחראי וכתוב יפה. חניכה ומדריכות ומישהו שבמקרה עבר ליד הכיכר ושניים שעמדו ואחד שלא הלך ואחת שקיבלה את הפוסט ויש לה מה להגיד ושתיים שנולדו לפני ואחת שעלתה מרוסיה וכמה שהיו פה לפני 18 שנה. אנחנו מעצבים את החיים שלנו, אנחנו מבנים את הזיכרון שלנו, המסרים, מה שחשוב לנו, מספרים מהי המציאות ולא ממשלת לאום עם אג'נדה אחת. לכן 18 שנה ועדיין לא התקרקע מסר אחד. הרבה אנשים שהיו אחד ליד השנייה ולא נפגשו בערב עצמו-נעה איפשרה להם להיפגש פה ולדבר.והם מדברים. מאות פוסטים וזה לא נגמר. הפיצול הזה אינו רע ויתרה מזו הוא כנראה שלב התפתחותי הכרחי כי הוא קורה במעלים כה רבים..תתי קבוצות הדתיים מקום סמכויות רבניות גדולות.זה מקשה שאין דרך אחת לציין חינוכית את העניין אך אמיתי יותר ומאפשר כזו שיחה. כזה מיפגש. המיפגש חשוב מהאחידות
תודה נעה
היי נועה
אני מחנך של כיתה ה' בבית ספר בדרום.
קראתי את הפוסט הזה הבוקר לפני שיצאתי לבית הספר והוא נגע בי עמוקות.
רק שתדעי שבזכותך יש היום יש עוד 20 תלמידים שיודעים מהי אלימות, מהי דמוקרטיה, מהו יסוד ומהו כרסום.
תודה רבה!
היי,קודם כל חייבת לציין שהכתבה כתובה יפה ,ושאני מסכימה עם רובה .מסכימה שמאז שנולדנו ועד היום -בבתי הספר לא קיבלנו את כל האמת ,לרב קיבלנו חצאי אמיתות (לא משנה באיזה גיל ) או שקיבלנו דעה אחת וצד אחד כל פעם ,ויחד עם זאת את רוב הדברים שאני יודעת היום בין אם זה על רבין ובין אם זה על כל דבר אחר -למדתי בצופים . אבל אני מוכרחה להגיד שנמאסה עליי הראייה הזאת של המבוגרים ,שרואים או מדברים עם קבוצת ילדים ומחליטים ש"ככה כולם " -מבוגרים שיוצאים לרחוב ערב אחד ורואים חבורה של ילדים ששותים-טוענים שכל הילדים כאלה -וזה נמאס ! כי בסה"כ -ילדים מתנהגים לפי החינוך שהם מקבלים בבית (ברב המקרים ) אז כן אולי אפשר להגיד שלפחות חצי מהאנשים בכיכר לא באמת ידעו מה דעתם,או מה רוצים מהם , או למה הם פה ,אבל החצי השני שהגיע ידע למה הוא שם ,וכן קיבע את דעתו וכן יודע למה הוא מסכים ולמה לא . וחוץ מזה הקס לדעתי היה מביך ,לא הייתה הקשבה ,בקושי היו אנשים ,והנאומים היו מביכים -לפני שנסענו לעצרת נאלצנו להצביע _בבחירות דמוקרטיות ) כשכבג אם לצאת לעצרת ולדחות את הטקס פתיחת שנה לתאריך אחר או להישאר לטקס ,והחלטנו פה אחד לצאת לעצרת -כיוון שנאמר לנו "זוכרים את רבין – נלחמים על הדמוקרטיה "-ובאופן לא מפתיע כל הנאומים דרשו שלום ודיברו רק על השלום (באופן אישי-אני מסכימה ) אבל הפריע לי שכמו תמיד לא מוצגת הדיעה השנייה , לא מוצג הצד השני .
באופן אישי אני מדריכה בתנועת נוער ובפעולה שקדמה לטקס רבין דיברתי עם החניכים שלי על התקופה שלפני הרצח ועל הסכמי אוסלו. יש מי שעוד אכפת להם, יש. הבעיה שהם מעט שלא סוחפים אחריהם, כי זה כבר לא מגניב לדבר על ערכים ומעורבות חברתית. זה לא מגניב שאכפת לך.
הייתי בעצרת, ואני מסכימה שהטקס היה מביך. אפילו ההתנהגות והיחס לטקס מצד חברים שלי לשכבה הדגימו לי שכבר אין חשיבות ליום הזה, הוא עוד יום ממלכתי שכזה שמציינים בלי להבין באמת מה עומד מאחוריו. וזה צורם לי. אם היו יודעים אולי הגישה למערכת הפוליטית הייתה שונה.
כשאני שומעת חברים שלי בשעה של דיונים פוליטיים שואלים "רגע מה זה ימין? אלא שבעד השטחים או לא?"\"אלא שבעד הערבים?" אז חבל לי שזה העומק של המורכבות של המפה הפוליטית שהם הצליחו לתפוש עד כה.
אם הם היו מבינים שימין ושמאל זה גישה כלכלית (ומבחינתי זה יותר חשוב מהגישה לשטחים, קודם פנים אחר כך חוץ) אולי הדעה שלהם הייתה שונה, והם היו אזרחים קצת יותר מעורבים בחברה.
אני מסכימה שנראה שלא אכפת לרוב בני הנוער. אבל אני חושבת שאנחנו לא אשמים. את ההורים שלנו גידלו אנשי העליות וניצולי שואה שמבינים את המשמעות של מדינה וחלוציות, אבל אנחנו כבר גדלנו על ערכים של MTV ורוב מה שאנחנו סופגים בבית זה אמריקניזציה ומרדף להגשמה עצמית.
ואחרי כל זה, אני באופן אישי את הערכים שלי קיבלתי מהצופים. שם התחלתי להסתכל על אחרים ולא רק על עצמי ולחשוב מה צריך לשנות פה.
אני הייתי בעצרת במסגרת היותי חניכה בנוער העובד והלומד
ובאמת קשה לי לקרוא את מה שאת אומרת, כי אני מאוד מסכימה איתך שאנחנו, אלה שנולדו אחרי 95 לא בדיוק יודעים מה הייתה התחושה, ורוב הטקסים בבתי הספר אומרים רק כמה רבין היה איש טוב וכמה היה קשה המוות שלו. אבל תנועות הנוער? לא ולא, זה ממש לא המסר של תנועות נוער
בתנועות הנוער כולנו עברנו פעולות, מד' עד י"ב', שברצח רבין קרה משהו מעבר לרצח של אדם, נפגעה הדמוקרטיה. היכולת להביע דעה ולקם רעיון שזה לדעת הרוב נגד ולא על ידי איש אחד, אולי אדם אחד לחץ על ההדק אבל אלפי אנשים ורבנים שהיו חלק מההסתה שהייתה נגד רבין, ושהמסר שלהם היה "לא מוצא חן בעניך?, בעיות מעלימים" ורצו להדיח אותו הסיתו נגדו בדרכים לא דרכים.
נכון, לא היינו שם, אבל אנחנו כן מנסים להבין, אנחנו כן רוצים לדעת יותר מזה שרבין היה איש טוב, אנחנו מנסים להבין את התחושה שהייתה, שאדם החליט לפעול באלימות ובעצם הכניס אומה שלמה לתחושה נוראה, שמשהו כזה יכול לקרות במדינה שלנו, שיפגעו בדמוקרטיה ושאנשים צריכים לפחד להגיד את הדעה שלהם.
אני מודה, לא כולם רוצים, לא כולם מעוניינים וחלק פשוט עדיין לא נחשפו לזה, אבל בשביל זה אנחנו כאן, כדי כן לחנך את הנוער, כן כדי לנסות להבין, וכן כדי לקבל ערך מוסף מעבר לרצח של האיש, להבין את הפגיעה במלואה של חברה ישראלית שקרסה לתוך עצמה.
אני רוצה להאמין שתנועות הנוער הצליחו לעשות יותר ממה שאת מתארת.
בעיקרון ורק לשם הבהרת הדברים, אני מסכימה איתך שיש כאלה שלא מבינים, אבל כמו שאמרת זה לא כי תנועות הנוער לא מספרות להם, הן כן, והן משתדלות ואנחנו כן כל יום זיכרון מחדש מבינים טיפה יותר לעמוק את הפגיעה האמיתית שהייתה, אבל מה לעשות, לא כולם זוכים לשמוע את זה, ולא כולם זוכים לקבל את הערכים האלה, אבל אנחנו לפחות מנסים שכן כולם ישמעו וידעו על זה
ובעצם, לא עדיף להיות גאים על אלה שכן יודעים? 🙂
נעה שלום,
אני מנסה לקחת את הדיון צעד קדימה (או אחורה, תלוי איך מסתכלים). העם הישראלי אמר את דברו במערכת הבחירות לאחר הרצח, ובמערכות הבחירות שאחרי. אין ספק שהתופעות שאת מתארת (למשל ייחוס ערכיות לציבור הימני וכו) מצטרפות למכלול רחב שעוברת החברה הישראלית. חברה שהופכת יותר מסורתית, יותר ימנית ויותר רחוקה מהציבור שמלא את הכיכרות בשנים לאחר הרצח. אבל אני רוצה להתעכב על "אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה" דווקא מזווית לא 'שמאלנית' אלא 'ימנית'. אכן, אלימות כזו, רצח מנהיג נבחר, היא קריאת תיגר רצינית על הדמוקרטיה. המעשה הזה, הפשע של הרצח, שהוא פשע חד וחלק, הביא לתוצאות הרצויות מבחינה אובייקטיבית, מצדו של המרצח השפל. עלינו להבין כעת, מה זה אומר? זה אומר, אולי, שבנקודה כה קיצונית וכה בלתי אפשרית שהגיעה ישראל בנובמבר 95, הדרך היחידה בה ניתן להיחלץ היא על ידי שבירת הדמוקרטיה וכפיית מהלך אלים, אנטי דמוקרטי ואפילו אנטי אנושי כמו רצח. אפשר מכאן ללמוד שאולי הביאה המנהיגות הממשלה בראשות העבודה (ולא לשכוח, גם ש"ס, שהיום מתנערת מכך, ישבה בממשלה) למצב בו ציבורים שלמים לא יכלו לבטא את רצונם בכיוון המהיר שאליו המדינה הלכה. לא היה להם פה מפני שאלו שאחזו במושכות ידעו באופן מוחלט לאן, לדעתם, על מדינת ישראל ללכת. ובכל מחיר. אבל הגוף של ארץ ישראל הוא של כלל הציבור . האם אוסלו הייתה החלטה דמוקרטית שייצגה את כלל הציבור הישראלי? האם אוסלו בעצמו לא פתח בכרסום יסוד הדמוקרטיה?
והתסריט חזר בהתנתקות של אריאל שרון. ושם, הציבור הדתי לאומי על פלגיו השונים, ציית למה שקבעה ממשלת שרון, על אף שרבים יגידו כי גם תכנית זו, בדומה לאוסלו, הביאה לאותה תוצאה. מה את יכולה ללמוד מכך? שהציבור הדתי לאומי כן הכה על חטא, עובדה, כשחזרו הנסיבות הוא פעל אחרת, לא כרסם את הדמוקרטיה באקט אלים. הוא פשוט ציית. זה מראה עד כמה עמוק הזעזוע של אותו ציבור, עד כמה כאב לאותו ציבור להבין את חלקו ברצח יצחק רבין ז"ל. אך זה אינו פותר אותך, וחלק ממצביעי השמאל אז (והיום, בייחוד הראדיקלי), מחשבון נפש שקול. אני עשיתי חשבון נפש כזה, אפילו מנהיגות מפלגת העבודה עשתה. ולכן הדיבור של אותה מפלגה השתנה: הוא פחות פוליטי ויותר חברתי. וכאשר פוליטי, הוא זהיר יותר ואוטופי פחות. שאלה לסיום נעה; את ערכת חשבון נפש? את הכית על חטא?
נראה לי שהכתבה הזו מוכיחה היטב שלא, נועה ממש לא ערכה חשבון נפש, היא רק יודעת לדרוש אותו מאחרים.
והכתבה הנ"ל היא טיעון חזק מדוע צריך להפסיק סוף סוף את הפסטירבין השנתי הזה – כדי שלמה שנשאר מהשמאל כבר לא יהיה תירוץ כל שנה להתפלש ברחמיו העצמיים, יהירותו וחוצפתו, ואלי אז – יערוך אתחשבון הנפש הנדרש.
ותפסיקו כבר לדבר על "מורשת רבין". אני חושבת שאפילו רבין עצמו היה נגעל מכם.
ליה שלום,
אני מנסה להמשיך את קו הטיעון שלך: כלומר, הרצח בעצם היה הדבר הנכון במקום הנכון כי היה הפתרון היחיד למצב שנוצר שחייב את "שבירת הדמוקרטיה". כלומר, "החלטה דמוקרטית" היא רק כזאת שמייצגת את כלל הציבור בישראל (כולל הערבים בוודאי).
היתכן שלכך את מתכוונת?! האם את מבינה מה פירוש מערכת דמוקרטית של רוב ומיעוט והכרעה על פי חוק? האם את הכית על חטא או שאת מסתפקת בפלפולי "טובל ושרץ בידו" שאפילו התלמוד על שני נוסחיו לא ידע כמותם?
אוזניים תצילנה ותחשכנה הרואות…..
נוגע, אמיתי, וחד. תודה שאכפת לך!
להיות שמאלני זה באסה , הא ?
האמת? לא ממש. במיוחד אם אתה חושב על ההתנתקות, הסכם חברון ושאר ההסכמים שנחתמו ע"י ראשי ממשלה מהימין. כנראה שבסוף כולם צועדים שמאלה…השאלה היא רק המחיר שכולנו משלמים עד שמגיעים לשם.
חד, עצוב, נכון ומדכא. כל כך מדכא. כל כך נכון, כל כך חד.
הפוסט מנוסח יפה ומדבר על הרבה דברים נכונים. אבל הוא אחת הסיבות לזה שהעצרת הזאת הפכה (ולאט לאט משתנה תודה לאל) לדבר המביש שהיא היום.
הטור הזה, בלי קשר למטרה שמאחוריו, גורם לקונוטציה פוליטית. אתה שמאלני? "אחלה של פוסט". אתה ימני? "חרא של פוסט".
אז נכון שנתניהו היה חייב, ועדיין חייב, לתת נאום על אותם מקרי מרפסת ורעננה מפורסמים ולהגיד את מה שכולם כבר יודעים.
אבל המטרה פה זה לא הסליחה המסריחה שהם יתנו או לא יתנו. זה לא לתת למקרים כאלה לקרות שוב. סוף סוף, אחרי כל כך הרבה שנים, כבר נראים פחות שלום עכשיוניקים בכיכר ואולי יום יבוא ואני גם אראה שם אנשים עם חולצה של ליכוד.
זוהי לא עצרת פוליטית!!!
זוהי עצרת שמטרתה להגיד שאסור לנו לתת להסתה כזאת לקרות שוב. וזה ממש לא משנה מהי הדעה הפוליטית שלו.
כל בן אדם שמדבר עליה כפוליטית הוא אשם בלעדי למה שהעצרת הזאת היום.
ממה שזכור לי, ישראל מתיימרת להיות דמוקרטית, וזה הדבר היחידי שצריך להיות בעצרת כזאת.
אם אני רוצה לחלק את ירושלים יש לי עצרות של שלום עכשיו ואם אני רוצה טרנספר לערבים יש לי עצרות של עוצמה לישראל.
עם כמה שזה עלוב ואני לא אוהב להשתמש בסיסמאות.
בעצרת רבין,
אנחנו זוכרים את הרצח,
אבל יותר מכך,
נאבקים על הדמוקרטיה.
יאיר אתה צודק ממש, חוץ מזה שכמובן קריאה למדינה דמוקרטיה היא כמובן מעשה פוליטי.
אולי לא מגזרי, אבל פוליטי
כמה שזה נכון, וכמה שלמרות שכולם יודעים שזה ככה, יש תחושה ששום דבר לא יכול להשתנות.
בכלל, זו התחושה כאן, ששום דבר לא יכול להשתנות.
אני בת 22, ורק בתקופה האחרונה יצא לי להתחיל להבין טיפה על מה היה הרצח הזה, על מה דיברו הסכמי אוסלו בכלל, מה הייתה האווירה בארץ לפני ואחרי. ואני עוד הייתי בעולם כשזה קרה! עברתי במערכת החינוך שנים ספורות אחרי אחרי הרצח!
למה אף אחד לא טורח לספר לי, בכל 12 שנותיי במערכת החינוך בכל, נאמר, 8 שנותיי כאדם המודע לחברתו ולסביבתו, על מה הייתה כל המהומה?! וכן, גם עכשיו אני לא לגמרי בטוחה שאם מישהו ישאל אותי מה קרה כאן בתקופה הזאת אני אדע לענות בכבוד.
לרצח הזה הייתה כזו השפעה עצומה על החברה ועל הפוליטיקה שלנו, ובכל זאת מצמצמים אותו לקלישאה "כן לשלום לא לאלימות". שהיא מאוד חשוב, כן? אבל לא כשהיא הופכת לסיסמא נבובה מתוכן. ולא כשהיא מנותקת מקונטקסט.
מה שכן, באנשים בורים הרבה יותר קל לשלוט.
הייתי שם, הבאתי חניכים, העברתי שיעורי חברה. אני ועוד מאות חברים
הבאנו 35 אלף איש 18 שנה אחרי. לא למדנו עדין לא עיכלנו עדיין. בשביל זה העצרת הייתה, אגב גם בשנה שעברה.
אף אחד כבר לא סופר את היום הזה כמעט. רק כמה ארגונים עם חולצה ואנשים שחוו את הרצח בצורה קשה.
העניין הוא לא השמאל שנפגע, אלא האוירה הציבורית שלפני והאוירה היום. כיכר ציון של פעם ותורת המלך ותג המחיר של היום.
הדמוקרטיה שלנו בסכנה. היכולת שלנו להיות אנשים הומנים בסכנה.
35 אלף בני נוער הגיעו כדי ללמוד, להקשיב ולצעוק, אנחנו רוצים מדינה דמוקרטית, אנחנו רוצים לפתור את הבעיות שלנו בשיחה ולא באלימות.
יכול להיות שרק אותי זה מרגש, אבל להתלונן שהנוער לא מספיק מבין או מספיק אקטיבי, זה ציניות ומרירות.
מי שחסר פה זה המבוגרים, הסטודנטים, בטח שלא נבחרי הציבור(שאגב כן היו שם).
אני מבין שאת לא מאשימה את הנוער אלא את המערכת ואם זאת אומר ב- 12/10 13 קרה משהו ומשהו גדול.
קורה לכם להלל ולשבח את הילדים שבאו לכיכר ולהצטרף אליהם בשנה הבאה. אחרת סתם נהפוך ממורמרים, ציניים ומנוונים.
אני מאמין שאפשר אחרת! שיש פה עתיד והוא נמצא בינינו. להצביע נכון בבחירות מידי פעם לא יזיק לקדם את זה.
עלה נעלה, אמיר
כמה נקודות למחשבה:
א. האייפון המטופש הזה זאת הסיבה היחידה לבורים ועמי ארצות. יותר מדי טמפל ראן.
ב. הם חמודים גם הלא ג'ינג'ים.
ג. אני שונא רוצחים מכל סוג שהם (גם כאלה שלמשל פיקדו על הירי באלטלנה ורצחו 16 אנשים לא חמושים
ולא רק שהכו על חטא אלא שהתגאו בזה שנים אח"כ "ירינו בהם כמו ברווזים במטווח")
ד כן זה היה רבין, בורות כבר הזכרנו?!
ה. גם את אלה שהטביעו את האלטלנה מיד אחר הרצח כדי שלא יהפוך מונמנט לעלייה לרגל,אני לא מחבב במיוחד.
ו. נגע בי מאוד עם כל הרצינות הכמיהה האמיתית שלך לשלום, אודה שאצלי הכמיהה דועכת מיום ליום.
ז.יש לי עוד כמה סיבות לא לחבב במיוחד את ביבי, אבל כפרה בואי לא נצטרף לספורט הלאומי המשעמם הזה. נדוש. פוליטיקלי קורקט כמעט.
ח. שרה קצת יותר מעניינת.
ט. בעיניי הפסטיבל פשוט משעמם ולא מוסיף כלום, אולי אם היה שם באמת בנות שוות הייתי בא, תמיד כשבאת הרגשתי שגם בבנות שכבר שם
פרץ שטף מוזר וגדול מדי של טוסטורון.
העצרת הייתה נוראית, באמת. הזדעזעתי. ברגע שהגעתי לשם רציתי ללכת. גם הייתי צינית אלייה כי הבנתי למה אני נכנסת לפני שהיא קרתה והייתי חסרת אונים לנוכח זה.
במהלך העצרת גם חשבתי שיש פה משחקי פוליטקה.
יחד עם זאת, הדברים שאת אומרת הם חצי מהאמת. החצי הנוסף הוא, שלפעמים תנועות הנוער דווקא נותנות במה למשהו אחר. למשל, לקרת יום הזיכרון לרצח יצחק רבין האחרון דווקא למדנו, כל שכבת הש"ש מתנועת תרבות, על הנושא. ראינו על זה סרט חשוב וגם ניסנו לבנות "חדר נושא" שמיועד להתעסק בדיוק בשאלות מה היא דימוקרטיה? מה הסיכונים כיום?
העניין הוא, האם את מפרקת את האפשרויות מתוך התסכול והמרמור.
האם את מחנכת למשהו אחר?
האם את יוצרת מקורות מידע אמיתיים ולא מעלימה?
בתוך זה, גם צריך לשים את היד על ההבדל, מתי ביבי מנצל את הסיטואציה מתוך פוליטיקה ומתי הוא מוביל מהלך לא דימוקרטי. גם את עושה הכללות כשאת אומרת שביבי הוביל את ההסתה… כי זה יותר מורכב מזה. גם אני לא רוצה שהוא יהיה ראש ממשלה, גם אני חושדת בו, פשוט יש גם דרך לעשות את זה.
יש דרך לחנך, ללמוד למחות. יש דרך אפקטיבית ובונה.
המכתב שלך מעניין,
המעשה שלך באמת מעורר שיחה,
האם את תעצבי את העצרת הבאה?
האם מה שאת מדברת אליו תהיה השיחה הרווחת?
(כי לא ראיתי אותך, ודווקא הייתי שמחה להוביל איתך מעגל דיון. האם תמצאי שותפות למאבק?)
דרך צלחה,
נועה.
הציבור הישראלי הופך ימני יותר ויותר. על זה המירמור שלך ואין לזה קשר לרצח רבין שהוא רק יום הזיכרון לשמאל הישראלי.
כתיבה יפה, תיזה מכוערת ומתנשאת. רבין נרצח על ידי איש שב"כ ולא על ידי ציבור כזה או אחר.
אתה כל כך טיפש שכואב לי לקרוא אותך
דור הולך ודור בא, ואין חדש תחת השמש. אז הינה שיר.
כיום האתמול:
וראיתיך לפתע, יפה כביום האתמול.
כולך חדשה, והינך בשבילי
כאילו לא פגשתיך מעולם
ותאמרי אלי "אני הינני, מה שהייתי
מה שאני-
בדיוק כביום האתמול"
ולא זאת היא!
מביט אני אלייך, ומתחדשת,
מתעטפת במחלצות של כחול
והרי לבושת שני היית לא מכבר
שוב תענני "אותה אחת היא אני
שהייתי כיום האתמול
אל נא תטעה בי.
ולא השתניתי ולו מאום
ומחר אבקרך, ולא אהיה שלך
עדיין. ותאמר היא כיום האתמול."
ונדמתי ברעד, כמה יפה היא, עדיין
שונה היא מיום האתמול.
גיא
יוני 2013.
בשנים האחרונות, בעיקר סביב יום הזיכרון ליצחק רבין, נשמעות טענות שפעם היו נחלתם של סהרורי-קריית-ארבע בלבד והיום מגיעות גם מפיהם של ח"כים בכנסת כמו אופיר אקוניס ושות' – הטענה לפיה יצחק רבין פיקד על הירי אל ספינת הנשק הבלתי חוקי של האצ"ל, אלטלנה. יותר מכך, בכל מקום וטוקבק מצטטים אנשים כמו תורה מסיני את המילים "רבין ירה ב'תותח הקדוש', רבין רצח אנשי אצ"ל". ותמיד השמאלנים בדיון נאלמים ונעלמים ואף אחד לא מסוגל לעשות אפילו גוגל פשוט כדי להוכיח את שקריותה של עלילת הדם הזו: רבין לא ירה על האלטלנה, רבין לא רצח אצ"לניקים, רבין לא נגע ב"תותח הקדוש". לא היה ולא נברא. את עלילת הדם הזו התחילו להשמיע ב-1992, כשהחלו הדיבורים על הסכם עם הפלסטינים. השתמשו בה כדי להצדיק את רצח רבין, ומשתמשים בה כדי להצדיק אותו עד היום. שמאלנים, תתחילו ללמוד את ההיסטוריה והילחמו בשקר ובבורות המכוונת של הימין שכל מטרתו היא להצדיק את הרצח הפוליטי המתועב שנולד בין שורותיו.
http://www.faz.co.il/story_1802
http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2045509
אני לא אשכח שראיתי בטלביזיה בזמנו את ביב עולה לנאום, בשבוע שלפני הרצח, מסתכל על כל הקהל שהיה במה שנקרא אז כיכר מלכי ישראל, רואה את השלטים שבהם הוצג רבין במדי אס אס (וחלק היו עם כאפיה), נותן את החצי חיוך הזה שלו ומתחיל לדבר.
לעולם לא אוכל לסלוח על התנהגות כזו.