קצת עליי

נועה אסטרייכר, ילידת ירושלים, 1984. גולשת ברשת מאז 1997, כותבת בה מאז 1998. משנת 2005 מפרסמת כתבות וטורים בעיתונות המודפסת והמקוונת- מגזין 'בלייזר', מגזין 'עלמה' (ז"ל), מוסף 7 לילות, וטור קבוע בין השנים 2007-2008 במגזין TheMarker Women. ניהלה למשך חצי שנה את הבלוגיה של אתר 'תפוז', כמו כן כתבה וערכה באתר MAKO.

בין מאי 2009 למאי 2011 כתבה את הטור השבועי 'אחת העם' בעיתון 'זמן תל אביב' מבית מעריב. הטור התפרסם בכל יום שישי בתפוצה ארצית של מקומוני "זמן מעריב". מאז יוני 2010, הצטרפה ככותבת קבועה ומבקרת ספרות מתורגמת למוסף 'תרבות מעריב' שהתפרסם בסוף השבוע, ועד סגירת המוסף בחורף 2011. מאוגוסט 2010 ועד מאי 2011 שימשה כעורכת מדור התרבות ומדור האקטואליה באתר הנשים 'סלונה'. בין יולי לדצמבר 2011, עבדה כעורכת במגזין הגברים "בלייזר" מבית ידיעות אחרונות.
בזמן קריסת שוק העיתונות הישראלית, עבדה שנתיים בחנות ספרים עצמאית בתל אביב. עוסקת בפרוייקט מתמשך של אמנות פלסטית בשם "שירים למגירה".
2013-2014: עורכת במשרה מלאה בדסק החדשות של "הארץ".
מאז אוקטובר 2014 עורכת במשרה מלאה במערכת "TheMarker".
כותבת מאז 2012 מאמרים למדור הדעות של "הארץ"

חיה בשכירות במרכז תל אביב. מגיעה לכל מקום ברגל. נמצאת בזוגיות קבועה. קוראת.

12 מחשבות על “קצת עליי

  1. זה מזכיר לי אותי אומנם לא הציקו לי אבל הייתי לבד,מסתבר שרק מעטים זוכים להיות במרכז החברה כי אי אפשר שכולם יהיו מקובלים,גם לביתי היקרה זה קרה אבל בפעם הראשונה שהרימו ידיים עליה אני פשוט לא שלחתי אותה לבית הספר וסביב הנושא היה דו שיח בין בית הספר השרות של מבקרת סדירות של ביה"ס בעירי לבין משרד החנוך להבין הוריה של הילדה שהכתה אני בטוחה היום שהילדה שהכתה לעולם לא תרים יד על אף אחד אחרי כל השיחות שנעשו בבית הספר בנושא הן עי" מנהלת בית הספר המחנכת ושאר הצוות שלא היה מוכן להסתבך עם משרד החינוך ,והכי חשוב בתי הרגישה שיש לה על מי לסמוך בעולם

  2. לנועה שלום רב,
    קראתי הבוקר בעיתון הארץ את מאמרך 'ילד טוב מדי', הכורך את סיפורו המאוד אנושי של אביך עם המחאה. הדברים נגעו לליבי גם כאבא לילדים גדולים. אשמח אם תעבירי לי את המייל שלך כדי שאוכל לשלוח לעיונך את הספר שכתבתי על המערכת הפוליטית "לקראת פרדיגמה חדשה" ומאמר שכתבתי הבוקר על המחאה. אשמח כמובן להיפגש עמך על הדברים במגמה להציפם לציבור מעל גבי התקשורת. כל טוב. נמרוד נוי 3611500 052

  3. הכרתי את אבא. עברנו מסלול דומה. בני אותו גיל ,אותה עיר, אותה אוגדת שריון, אותו מזל להישאר בחיים. אותו עסק משפחתי וההבנה המאוחרת שלא נועדנו להיות עצמאים. ב99 סגרתי את העסק. למדתי היסטוריה ולא הצלחתי לבנות קריירה חדשה. למזלי נקלטתי בעסקי החלק המצליח של המשפחה. לא היינו חברים. נפגשנו מדי פעם באקראי. תנחומי

  4. שלום נועה, האם ניתן לשלוח אלייך הודעות (לא תגובות) דרך האתר. אם לאו, מהי כתובת הדוא"ל שלך?
    שבוע טוב, דוד

  5. פינגבק: 3-2-1 נְשִׁיקוֹת-קוֹת בַּפֶּ-צַ | הפּוֹסטתֵּמה

  6. תודה על מאמרך מהיום בעניין שטרסלר. ב"ארץ" אין ארגון עובדים.
    בלי ארגון עובדים אין שמאל. מה שהעלה את השמאל בכל העולם
    אחרי מ"ע II היה הקואליציה יוניונים-אינטלקטואלים -הומנים- מיעוטים- נשים.
    ארגוני העובדים גם דאגו לווסת את הגדעון לויים לא שלוי אינו צודק
    הוא צודק בוודאי לפחות חלק מהזמן, אבל מפחית קולות. פירוק
    ארגוני העובדים היה שלב ראשון וכך צוואת זבוטינסקי "כן לשבור".
    כך בממלכה המאוחדת, פחות בסקוטלנד, יותר בארה"ב וישראל, בין היתר.
    סטודנטים אמריקאים עוסקים בעוולות ישראל וטרמפ גנב את מי שהיו שמאל
    הכי מיליטנטי. הסכסוך שחורים לבנים ערבים כאן בישראל נועד קודם כל
    לפרק סולידריות של עובדים. כך גם עובדי הקבלן. זהו יש עוד על מה לכתוב
    ולדבר. אשמח להתכתב ולדבר עמך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s