למה לא חולדאי – הטור שלי מ"הארץ" וראיון אצל בן כספית

לבקשת הקוראות והקוראים שאינם מנויים בתשלום של "הארץ" ולא הספיקו להציץ בעיתון, הנה המאמר שכתבתי בתגובה לטורו של גדעון לוי.

על העיוורון הסלקטיבי

מעשה באזרח ג' שהגיע למרפאת שיניים. ג', אדם מודע לעצמו ולבריאותו, נוהג לבקר אצל רופא השיניים מדי כמה שנים לבדיקה כללית. ד"ר ר', הרופא שלו ב–15 השנים האחרונות, ציווה על ג' לפתוח את פיו ומיד גילה דלקת קשה סביב אחת משיני הבינה האחוריות. “אדוני", אמר ד"ר ר' למטופל בעודו מגשש באצבעו סביב השן הדלקתית, “אני לא מבין איך חיכית עד עכשיו. זה לא כואב לך?”.

ג' הניד בראשו לשלילה – לא כואב לו כלל. למעשה, הוא אינו מעוניין בטיפול שיניים, אלא בהלבנה מהסוג החדיש ביותר המופיע באחרונה בפרסומות. “מה שתבקש", משך ד"ר ר' בכתפיו והחל לעבוד. כעבור מחצית השעה היו שיניו של ג' לבנות ובוהקות לתפארת. “נו, איך אתה מרגיש?”, שאל ד"ר ר' בעודו מגיש לג' את הראי. "מושלם, דוקטור. עשית עבודה נפלאה", הבזיק ג' חיוך מסנוור ושב מרוצה לביתו, ביודעו שגם בשנים הבאות יחזור אל אותו רופא מוצלח.

התנהגותו של האזרח ג' דומה לזאת של גדעון לוי, שהתפייט במאמרו על היתרונות של רון חולדאי כראש עיריית תל אביב יפו, ובישר על כוונתו להצביע בעבורו גם הפעם (“ראש העיר שלי”, “הארץ”, 10.10).

קוראי "הארץ" מכירים את לוי כעיתונאי אמין, חרוץ ובעל מוסר גבוה, אשר מדווח כבר שנים ארוכות על עוולות הכיבוש הישראלי בשטחים. לוי אינו מוותר על ההזדמנות לחשוף את האיוולת והרשעות הטמונות בשליטת צה"ל על אוכלוסייה אזרחית חסרת זכויות, את ההתעמרות היום יומית או ההתעלמות המוחלטת שמהן סובלים הפלסטינים. על אומץ ויושרה זו אני מעריכה אותו מאוד, ולכן נמלאתי תמיהה כשקראתי את השבחים המופלגים שהרעיף על חולדאי.

די בציון מקום מגוריו של לוי – שכונת רמת אביב – כדי להטיל ספק בעומק היכרותו עם המדיניות האמיתית של חולדאי: מדיניות המייפה ומצחצחת את צפון תל אביב ואת השכונות שמעבר לירקון, בעודה מפלה, מזניחה ופוגעת באופן יום יומי בחלקי העיר האחרים.

תושבי שכונתו של לוי אינם נאלצים לדלג בין ערימות צואת כלבים ובין חולדות מתרוצצות.
תושבי שכונתו של לוי אינם זקוקים לחסדי התחבורה הציבורית העירונית המייאשת: יש להם שבילי אופניים שיובילו אותם לטיילת המפוארת בנמל, וכמובן כלי רכב פרטיים בחניה.
תושבי שכונתו של לוי אינם מוטרדים מדי שבוע מעוד פסטיבל המוני, המיועד כולו למבקרים מחוץ לעיר וסותם את צירי התנועה, המדרכות והחניה – הכל כמובן בחסות תאגיד מסחרי ושלטי פרסומת עצומים.
תושבי שכונתו של לוי גם אינם מודאגים מהיום שבו בעל הדירה שלהם יחליט למכור אותה למשקיע זר, שיהפוך אותה לעוד דירת רפאים משופצת לנופשי הוואקאנס.
תושבי שכונתו של לוי אינם צריכים לחשוש, שמא פח האשפה שלהם ייגנב בלילה בידי הומלסים כדי לשמש עגלה לאיסוף בקבוקים.
תושבי שכונתו של לוי לא גילו בוקר אחד, שבעיית הפליטים הוצנחה על ראשם בלא התראה, בלא שיפור תשתיות ובלא פתרון באופק, כמו שקרה לתושבי שכונות הדרום.
תושבי שכונתו של לוי אינם נתקלים בדרכם הביתה בשוטרי יס"מ, הנוהגים בהם באלימות ואף דורשים מהם להציג תעודת זהות אף על פי שהם תושבי המקום מדורי דורות, כמו שקורה לתושבי יפו.

כאשר לוי טוען שחולדאי הוא "בנאי, אך לא מגלומן", האם הוא שוכח את מתקפת המגדלים המפלצתית על מרכז תל אביב ודרומה, מגדלים שכולם מיועדים למשרדים או לדירות יוקרה של 200 מ"ר ויותר, רובן ככולן בבעלות תושבי חוץ עתירי ממון?
כאשר לוי כותב כי "מחירי הדיור בשמים, אך אלה מעידים על הרצון של צעירים רבים להתגורר בעיר", האם הוא מתעלם ממחאת קיץ 2011, אשר הזכירה לכולנו שמחירי הדיור אינם קשורים לרצון של הצעירים, אלא לספקולנטים, טייקונים זרים, ובעיקר למדיניות ממשלתית ועירונית אטומה, המזניקה את מחירי הנדל"ן בכל הארץ?
כאשר לוי כותב "מה רע בראוותנות שנגמרת בעוד אתרי פנאי ובילוי", ברור שמעולם לא הביט בעיניים כלות כיצד מבנים עתיקים נטושים עוברים שיפוץ על חשבון כספי הארנונה שלו, ונהפכים בסופו של דבר לחנויות "קסטרו", שכמותן ניתן למצוא בכל קניון (במקום למתחמי סטודיו לאמנים, מרכז תרבות או ספרייה עירונית, למרות מצוקתם הקשה של האחרונים).

גדעון לוי נהנה מטיפוחה של תל אביב למראית עין, בעודו מתעלם לחלוטין מכל מה שמחוץ לשכונת מגוריו, כפי שהאזרח ג' נהנה מהלבנת שיניו בעודו מתכחש למורסה שבפיו.

אמירה בוטה זו, דווקא מאדם ועיתונאי רציני ומוערך כמו לוי, מעוררת בעיקר אכזבה וכעס. האם אדם אשר מוכיח אותנו תמיד על עיוורוננו, אשר ער וכואב כל כך את סבלם של הגר, היתום והאלמנה בשטחי הכיבוש, הפך עיוור ואינו מסוגל לראותו כשהוא מתרחש על סף דלתו ממש?

הכותבת היא עיתונאית ומתמודדת במקום השישי ברשימת "עיר ללא גבולות" למועצת העיר תל אביב־יפו

**********

בהמשך למאמר, הוזמנתי לתכנית 'עושים סדר' עם בן כספית, מבית הטלוויזיה החינוכית. הנה הראיון. אם אינכם מצליחים לצפות כאן, לחצו על הקישור