מפתח לאבא | ביקורת ספר

כאשר אדם מתאבד, הוא לוקח איתו את כולם. התאבדות היא לעולם לא מעשה יחיד, מנותק מהקשרו או מסביבתו. היא נדמית למתאבד כפתרון שיגאל אותו מייסוריו ואת הקרובים לו מייסורי החיים לצידו. הוא טועה. מאחורי כל מתאבד יש שורה ארוכה של אנשים שחייהם יתנהלו מעתה בצילו של סימן שאלה עצום: האם יכולנו להציל אותו? האם הצלתו הייתה מעשה טוב או אנוכי? (אולי זו “זכותו” לא לחיות?), אולי לא היינו חשובים עבורו מספיק, לא היווינו לו "דבק" חזק מספיק לחיים? ישנם תוספי-כאב: היעדר מכתב פרידה, בחירה באמצעי-הרג מסוים (אקדח לעומת כדורים, תלייה לעומת קפיצה). אופן ההתאבדות גם הוא חידה בלתי פתירה.

התאבדות של הורה עומדת בניגוד לכל כללי הלב והשכל: הורה אמור להיות עבור ילדיו הדבר היציב והברור ביותר: הבאתי אותך לעולם, ואף פעם לא אעזוב אותך. התאבדות של הורה היא בגידה, הפרת ההבטחה הראשונה והחשובה ביותר שבין הורה לילד. התאבדות היא שבירת כלים, ביטול וקריעה של חוקי המשחק שנהגנו לפיהם עד כה. ולא משנה בן כמה אתה. כשמדובר בהורה שלך, אתה תמיד ילד. פעוט שננטש.

כשההורה שלך מתאבד, הוא מאיין אותך. כי אלמלא הוא- לא היית בא לעולם. ואם הוא בחר למחות את קיומו, קשה שלא לחוש שגם קיומך נתון בסימן שאלה.

הסופרת ג'ואן ויקרשם הייתה כבר נשואה ואם לילד כשאביה ירה בעצמו. אביה והיא לא היו קרובים נפשית, והתאבדותו הייתה עבורה הפתעה- לפחות בשלב ראשון. רק לאחר מותו נגלו לה פיסות חיים שהוסתרו ממנה עד כה: אב אכזר ומתעלל, ילדות ונעורים קשים בצילו של אח אהוב ממנו, כשלונות עסקיים, חובות. ובכל זאת, ברור לג'ואן שאף אחד מאלה וגם כולם יחד לא היו הסיבה שגרמה לאביה לקום בבוקר, להכין קפה לאמה הישנה עדיין, להיכנס לחדר העבודה שלו ולהכניס את האקדח לפה. 10 שנים לאחר המקרה היה נדמה לג'ואן שהיא לא מרגישה דבר. היא לא הצליחה לבכות, גם לא אצל טובי הפסיכולוגים. ללא כעס או רגשות אשם, היא התנהלה כאוטומט מתפקד למופת. 7 שנים נוספות חלפו עד שהבינה את ההשפעה שהייתה להתאבדותו של אביה על חייה.

"מפתח לאבא" (או בשמו המלא: מפתח לאבא- מי הוא היה ולמה הוא התאבד) מתגלה כמפתח במובן האנציקלופדי: כל פרק הוא 'ערך' שמאפשר לויקרשם לסדר באופן נהיר את השתלשלות האירועים מבלי להיזקק לציר הכרונולוגי. כל ערך כזה מתפצל לתתי-נושאים, כמו ציור שניתן להתבונן בו ממספר זוויות במקביל: לדוגמה, הערך "התאבדות" מחולק ל"הגישה שלו" ו"הגישה שלי". בצורה זו בוחנת ויקרשם את המילים והמעשים שהיו מובנים מאליהם כל עוד היה אביה בחיים, וחדלו. הבחירה לכתוב את 'מפתח לאבא' כלקסיקון-מילון היא גאונית: שכן אין דבר מוכר יותר לאנשים שיקיריהם התאבדו מאשר הרצון למצוא תשובה, מילה, חפץ כלשהו שיבהיר אחת ולתמיד מה בעצם קרה להם. לנו.

ותשובה אין.

מפתח לאבא- מי הוא היה ולמה הוא התאבד
מאת: ג'ואן ויקרשם
מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי
הוצאת אחוזת בית
2011
319
עמ'

פורסם במדור הספרות של מוסף 'תרבות מעריב', יום שישי 25.2.2011

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s