ידיעות אחרונות- הסוף

וידוי:
אצלנו בבית קראו רק 'ידיעות'. שום עיתון אחר לא עבר את הסף, ו"הארץ" לא היה במכולת בשכונה, שאחרי הכל הייתה בנויה מרחובות ע"ש אליעזר קשאני, אליהו חכים, אליהו בן צורי, מרדכי אלקחי ושאר הרוגי האצ"ל והל"חי. לפעמים בשביל הגיוון היה גם רחוב עולי הגרדום והרוגי מלכות. אז בקיצור- ידיעות. בכל יום שישי. מהכותרות ועד לתשבצים. מכריכה לכריכה. רבנו על המוספים, חטפנו את הציור השבועי לילד, בלענו את המדורים והטורים. שם היה העולם. שם קרה הכל. זה היה מרתק. מעניין, מסעיר, מצחיק, עצוב- נפלא.

והיום?
אמא שלי קונה ביום שישי, פותרת את תשבץ ההיגיון וזורקת לפח. אבא עבר ל'הארץ'. גם אני כבר פותחת אותו מהמדור של ספקטור, משם לדניאלה לונדון דקל וזהו. סוגרת. למה?

כי על השער תמיד, בכל שישי, יהיה איזה ברגמן עם פצצה/טיל/כור שממש תיכף תיכף או טו טו יעיפו אותנו פייפן (מפליא בעיני איך אנחנו עדיין פה. אולי כדי שיהיה את מי להבהיל בכל סופ"ש מחדש). ב7 לילות? מי זוכר בכלל. או אפרת גוש חושפת (שוב) הכל (שוב, שזה אותו שום דבר שחשפה בפעם הקודמת, וב20 שקדמו לה). או עוד סלב ששלפו מהאוב רק כדי לטנף על קשת (צ'ילבה של ידיעות), רצוי כשהוא שוכב בתוך אמבטיה עם ערומות על השער. ובמוסף לשבת? נחום ברנע.  ומאיר שלו בסוף, בשביל הכיף. באמצע? חנוך דאום, בן בית של ביבי ובן חסותו של יאיר לפיד. אין טעם אפילו לנתח את הכתיבה שלו או את האג'נדה. הן מתחלפות לפי רצון הפטרון. יועז הנדל, שמוכן מחר בבוקר לשלוח את כולנו עם חניתות לכבוש את אל-אקצה ולהקים שם את בית המקדש. איפה ב. מיכאל? אה, הוא פוטר. ממון? שני עמודים, סקירת תחפושות/מנגלים/חומוסים, והופה, מודעות.

מצד שני, מי שאוהב את סמדר שיר ימצא ב'ידיעות' פורקן מלא. היא בכל מקום.

ידיעות אחרונות- קידום כתבות לסופ"ש של 11.3.2011 בYNET

ומה בכותרות הראשיות? מאכילים בכפית את המוגבלים עם אותיות ענק וניסוחים ישר מכיתה ג': "מדינה בלי לב", "אבא רצח את אמא", "אמא, למה אין לנו לחם?", כאילו משפט של יותר מ-4 מילים יגרום לנו להימלט בבהלה, או יותר גרוע: זה מה שהעורכים חושבים על הקהל שלהם. שהוא בעצם אני. ואתם, כל מי שלא נולד עם כפית של "הארץ" בפה.

וזה כ"כ עצוב. כי אהבתי את העיתון הזה. כל המשפחה שלי הייתה מכורה אליו. הוא באמת ובתמים היה טוב, מעניין, לפחות 3-4 כתבות בכל שבוע היו שוות קריאה מהתחלה ועד הסוף, בלי לדלג על תיאורי נוף. לא באתי מבית אליטיסטי או מתנשא. סתם משפחה אשכנזית מהמעמד הבינוני (אז) והנמוך (היום). מירושלים, לא תגידו תל אביבים או משהו מאיים כזה.

אני לא הקהל שעזב בשביל "ישראל היום". הקהל הזה אבוד לכם כבר מזמן. לא תחזירו אותו אליכם. אתם מבזבזים תחמושת על מאבק שהוכרע. הקהל שמסתפק בהצצה בכותרת של 'ישראל היום' הוא קהל שלא באמת אכפת לו. שלא משנה לו. שלא מעניין אותו מי חתום על הידיעה או מה רשום בכותרת. העיקר שהוא ראה כותרת כלשהי והיא מילאה את הצורך שלו 'לדעת מה קורה'. הוא לא שם זין. למה דווקא את הקהל הזה אתם כ"כ רוצים? למה אתם גוררים את העיתון כולו לביוב אינטלקטואלי ומנטלי?

ובלי קשר לדאגה הפרטית לבן הזוג שלי, אני חייבת להגיד שידיעות אחרונות הוא לא עיתון כבר הרבה יותר מדי זמן. הדפדוף בו משחיר לי לא רק את האצבעות אלא גם את הלב,
כי התכנים של העיתון שלכם עילגים, אלימים וצרי אופקים
והצער הגדול ביותר הוא שזה, כנראה, מה שאתם חושבים על הקוראים שלכם.

כלומר
עליי
ואני לא כזו. מעולם לא הייתי. זה אתם שהשתניתם.

איבדתם אותי בשנים האחרונות
וכנראה שוויתרתם על נסיונות החיפוש

חבל
שלכם

נועה אסטרייכר
קוראת קבועה לשעבר

מודעות פרסומת

17 מחשבות על “ידיעות אחרונות- הסוף

  1. אמת צרופה. אני לא בטוח מתי זה קרה , אבל מתישהו הבנתי שחוץ מלקרוא את הטורים שאני עוד מחבב (ספקטור , סבר , מאיר) , אני לא באמת קורא את העיתון . אני לא מאמין לאף כותרת , אני מרגיש כאילו דוחפים לי מסקנות לגרון , וצורת הכתיבה פשוט מביכה. לא פעם קורה שאני קורא איזה כתבה ומזדעזע מאיכות הכתיבה . לפעמים אני מתנחם בזה שבסוף מתגלה איזה "הכותב הוא מנכ"ל בחברת שקר כלשהו למוצרי צריכה" , אבל עוד נחמה כזו ואבדנו.

  2. את מבקרת את ידיעות על עניין הכותרות. הן מנוסחות בפחות מארבע מילים וכאילו היו מופנות לילדים בכיתה ג'. הם גם אוהבים להפחיד שהמדינה אוטוטו נגמרת.

    על רקע הביקורת הזו, מעניין לעסוק בכותרת הטקסט, "ידיעות האחרונות – הסוף". כותרת נורא דרמטית, מפחידה אפילו במובן מסוים, בפחות מארבע מילים. אוטוטו נגמר העיתון (בסוגריים אפשר להכניס משהו על האינטרסים הכלכליים של הכותבת). מה רע ב"מדוע הפסקתי לקרוא את ידיעות"?

    עכשיו, יתכן בהחלט שזו הייתה המטרה שלך כשכתבת את הכותרת, להיות פארודיה על הכותרות של ידיעות. אם זה ככה אז סחטיין, בדיחה מוצלחת.

  3. איזה אינטרס כלכלי בדיוק?
    יש לי יותר אינטרס כלכלי ב'מעריב', שמעסיק אותי, ונראה שהולך להתמוטט. וכן, הבנת יפה את הרעיון של הכותרת. תודה על התגובה.

  4. לא רק שאת צודקת אלא נזכרתי לפתע בידיעות של העמוד ההסטורי-עמוס קינן, בועז עברון, סילבי קשת, אהרן בכר ועוד כמה שבטח שכחתי!(עוד לא נולדת אז נדמה לי)
    ונשאר לנו קצת מאיר שלו, טיפהל'ה דנה או דניאלה והציור השבועי לילד של ג'קי.
    ובמקום לכתוב ארבע מלים הם יכולים פשוט לכתוב "סוף" כמאמר הילדים היום.

      • גברת נועה ,
        מעניין אותי לדעת,
        מדוע סברת שכדי לפנות לידיעות אחרונות
        את חייבת בדרך להשמיץ את "ישראל היום" ואת קוראיו.

        האם יפתיע אותך אם אבשר לך שאם את מחפשת איכות היא שם?
        ש"ישראל היום" מורכב מכותבים משובחים ומקוראים משובחים עוד יותר?
        במחשבה שנייה. מתנשאים זה לא ב"ישראל היום" אז אולי תישארי היכן שאת…..
        יום טוב!

  5. אם הפרולטריון היה מבקש לעצמו דובר מקצועי, אז הוא יכול היה להעסיק את ידיעות. מעריב, זה החיקוי הדהוי שלו. הסיבה העיקרית היא כסף ואולי גם סוג של תורה שבעל פה. שניהם יחדיו, הם שיקוף של התרבות העלובה בתוכה אנו חיים. הכל חייב להיות קצר מאוד, שטחי ונושא חן בעיני ההמון. לפני עידן הרשת, הם קבעו את סדר היום שלנו ונראו מהוגנים כביכול. ואז בא האינטרנט ונגס בכל פה. כאילו כל טוקבקיסט, בלוגר או סתם אחד שפתח עמוד בפייסבוק, הם תחליף לעיתונות נכונה.
    באמת עצוב. אישית, אני מנוי על מעריב ואישית, אני לא אוהב את העיתון. גם לא את ידיעות. אבל קשה לי להתחיל את היום בלי הדפדוף בנייר. הרגל שכזה. החלק המתסכל קשור לכך שעם סגירת מעריב, ייפגעו גם תנאי השכר של עיתונאי ידיעות. רק מי שבפנים יודע את ההשלכות של הפחתת התחרות. כבר היום, לאנשים מוכשרים אין מה לחפש במקצוע הזה. המוהיקנים הולכים ופוחתים.
    נותר לקוות שמתוך הכאוס האינטרנטי, יצמח תחליף ראוי. זה לא יהיה YNET ולא NRG. מעניין מה זה יהיה…

  6. פינגבק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » איזה ערוץ שידר מאיתמר בשבת בבוקר?‏

  7. ומה אני אומר?
    אני, שגדלתי בבית שבו קוראים מעריב. שבכל שישי, בנעורי, הייתי חוטף את מוסף סופשבוע, רק בשביל לשכב כמה דקות על השטיח עם ביקורת המסעדות של רון מיברג.
    מעריב, שעסוק היום בעיקר בהעברת כיסאות המערכת, כדי שלעובדים האחרונים לא יהיה קר.
    כל המערכות עוברות תהליכים של "התיעלות".
    מסתבר שהתיעלות היא תמיד קיצוצים ולא, חס וחלילה, לדאוג שהאנשים המתאימים והמוכשרים ביותר, יבצעו את העבודה הכי טובה שהם יודעים לבצע (חזון, כתיבה, צילום, הפקה וכו'), תמורת שכר הולם.
    כל עוד התיעלות = פחות, אין מה להפוך דפים.

  8. גם אני פעם קראתי את ידיעות, והוא לא הידיעות של היום. וכבר מזמן שהגעתי למסקנה שעיתונים יכולים לספק מידע חלקי, מגמתי, ותו לא. לכן אני קוראת את הכותרות הראשיות, ועוד כמה נושאים שמעניינים אותי ברשת. דף הבית שלי נפתח על "הארץ".
    אני חושבת שהפסקתי לקרוא בעיקר פרשנויות פוליטיות כשנוכחתי איך בכל משבר, מלחמה, או מה שזה לא יהיה, פרשנינו החכמולוגים ממילא לא יכלו לנבא או לצפות את האירועים. וגם על הניתוח המגמתי שלהם בדיעבד הפסקתי לסמוך. והעיתון אכן הפך לזבלי מאוד. ולמה לזבל לעצמי את המוח.

  9. הכתבות של יגאל סרנה מאוד קריאות בידיעות. היכן נקרא אותו לאחר הפיטורים הממשמשים ובאים?

  10. לנועה שבת שלום,
    תפילת אשכבה נוגה, חדה. הצטערתי עד מאוד לקרוא על פיטוריו של יגאל סרנה מידיעות. הוא כותב מחונן ומופלא, רגיש לעולם ולעוולותיו ויותר מכל – למלותיו. להיכן נוליך את החרפה, שאל המשורר ושאלתו נותרה על וו או על זיז בלימת הלא כלום. מקווה שימצא את תיבת התהודה שהוא ראוי לה ואנחנו, קוראיו, משוועים לה. אגב, גם את כותבת נהדר. רק טוב שיהיה לכם, אנשים יקרים וכותבים נפלאים.

  11. ועוד מפטרים את יגאל סרנה. הבעיה הגדולה יותר היא שידיעות משפיע על יתר העיתונים. גם "הארץ" הפך בשנים האחרונות לעיתון לא רלוונטי כמו בעבר, לא בועט, לא מתחצף ולא מעניין. סייד קשוע וזהו. עצוב לאללה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s